שמואל א, פרק ג
"וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת ה' לִפְנֵי עֵלִי, וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ" שמואל א, ג, א
"לֵךְ שְׁכָב. וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ: דַּבֵּר ה' כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ" שמואל א, ג, ט
"וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ" שמואל א, ג, יח
שמואל שוכב לישון במשכן ושומע קול. הוא סבור שעלי קורא לו. הוא ניגש לעלי, אך עלי טוען כי לא קרא לו כלל. בפעם השלישית שמגיע אליו שמואל, עלי מבין כי ה' קרא לשמואל, והוא מנחה אותו להקשיב להנחייתו של האל. שמואל זוכה להתגלות ומקבל על עצמו להיות נביא. נבואתו הראשונה עוסקת בגורלו של בית עלי. הוא מספר זאת לעלי הכוהן בצער רב. עלי רואה בשמואל בנו. הוא גידל וטיפח אותו. שמואל רואה בעלי אב, לכן הכאב ההדדי רב. שמואל עושה ככל יכולתו כדי לרכך ולהמתיק את הדין. עתידו של בית עלי קודר, אך הדבר ייעשה בהדרגה. שמואל מאפשר לכוחות הרחמים להכניע את כוחות הדין.
להמתיק את הדין
לראות את החיובי ,לדעת לפשר בין כוחות הדין לכוחות הרחמים. מהות הריפוי והתיקון היא הפחתת השיפוטיות, לתת לכוחות הרחמים להכניע את כוחות הדין.
