25 טְבִילַת יוֹחָנָן מֵאַיִן הָיְתָה, מִן הַשָּׁמַיִם אוֹ מִבְּנֵי אָדָם?" אָז חָשְׁבוּ בִּלְבָבָם: 26 אִם נֹאמַר 'מִן הַשָּׁמַיִם', יֹאמַר לָנוּ 'אִם כֵּן מַדּוּעַ לֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ?' וְאִם נֹאמַר 'מִבְּנֵי אָדָם', חוֹשְׁשִׁים אָנוּ מִן הָעָם, כִּי כֻּלָּם חוֹשְׁבִים אֶת יוֹחָנָן לְנָבִיא.27 הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לְיֵשׁוּעַ: "אֵין אָנוּ יוֹדְעִים."אָמַר לָהֶם: "גַּם אֲנִי לֹא אֹמַר לָכֶם בְּאֵיזוֹ סַמְכוּת אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה."
28 אֲבָל מַה דַּעְתְּכֶם: לְאִישׁ הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים. הוּא נִגַּשׁ אֶל הָרִאשׁוֹן וְאָמַר, 'בְּנִי, לֵךְ לַעֲבֹד הַיּוֹם בַּכֶּרֶם'. 29 הֵשִׁיב הָרִאשׁוֹן, 'אֵינֶנִּי רוֹצֶה', אֲבָל לְאַחַר מִכֵּן הִתְחָרֵט וְהָלַךְ. 30 נִגַּשׁ אֶל הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ אוֹתוֹ דָּבָר. הֵשִׁיב הַשֵּׁנִי, 'כֵּן, אֲדוֹנִי' וְלֹא הָלַךְ. 31 מִי מִשְּׁנֵיהֶם עָשָׂה אֶת רְצוֹן הָאָב" הֵשִׁיבוּ:"הָרִאשׁוֹן." אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, הַמּוֹכְסִים וְהַזּוֹנוֹת יָבוֹאוּ לִפְנֵיכֶם לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים 32 כִּי יוֹחָנָן בָּא אֲלֵיכֶם בְּדֶרֶךְ צְדָקָה וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ, אֲבָל הַמּוֹכְסִים וְהַזּוֹנוֹת הֶאֱמִינוּ לוֹ. אַתֶּם לְעֻמַּת זֹאת רְאִיתֶם וְלֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם אַחֲרֵי כֵן לְהַאֲמִין לוֹ."
ישוע נכנס לבית המקדש ומתעמת עם ראשי הכוהנים הפרושים. הם שואלים באיזו סמכות הוא מטיף. הכוהנים חוששים כי אם יודו שיוחנן המטביל דיבר בשם השמיים, כפי שאכן האמינו, יגרמו להתלהבות בעם וכוחם יפחת. שיקול הדעת של הכוהנים הוא שמירה על כוחם ומניעת תסיסה בחצר המקדש. ישוע מספר להם משל ובו בן משיב בשלילה לבקשות אביו, אך בפועל עושה את הדבר הנכון. לכן גם פשוטי העם והאנשים בשולי החברה אשר הולכים אחריו, הם אלו אשר יזכו להיכנס למלכות השמיים ראשונים. הם מתקנים את דרכיהם, לומדים מן העבר ועושים את השיפור, לכן יהיו הראשונים לראות את האור, ואילו הצבועים החיים בשקר והמיוחסים אשר דואגים לממונם ולמשרתם במקום לצדקה ולעבודה הרוחנית האמיתית – יראו רק חושך.
ללמוד מטעויות העבר
ללמוד מטעויות העבר, לשנות את הדרך, להסתכל על הדברים באופן מאוזן ולהציף את הלקח היקר.
