עולם החכמה של שמעון בן שטח

חוני המעגל מתחנן להפסיק את הגשמים

תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף יט, עמוד א

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת יָצָא רֹב אֲדָר וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.
שָׁלְחוּ לְחוֹנִי הַמְּעַגֵּל: הִתְפַּלֵּל וְיֵרְדוּ גְּשָׁמִים.
אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַּנּוּרֵי פְּסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמֹּקּוּ. הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים. מֶה עָשָׂה?
עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!
בָּנֶיךָ שָׂמו פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ.
נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ.הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִים.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, רְאִינוּךָ וְלֹא נָמוּת;
כִּמְדֻמִּים אָנוּ שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים אֶלָּא לְהַתִּיר שְׁבוּעָתֶךָ.
אָמַר: לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.
יָרְדוּ בְּזַעַף עַד שֶׁכָּל טִפָּה וְטִפָּה כִּמְלֹא פִּי חָבִית;
וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין טִפָּה פְּחוּתָה מִלֹּג. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, רְאִינוּךָ וְלֹא נָמוּת;
כִּמְדֻמִּים אָנוּ שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים אֶלָּא לְאַבֵּד הָעוֹלָם.
אָמַר לְפָנָיו: לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה.
יָרְדוּ כְּתִקְנָם, עַד שֶׁעָלוּ כָּל הָעָם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.
בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיֵלְכוּ לָהֶם.
אָמַר לָהֶם: כָּך מְקֻבָּלְנִי, שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין עַל רֹב הַטּוֹבָה.
אַף עַל פִּי כֵן הָבִיאוּ לִי פַּר הוֹדָאָה.הֵבִיאוּ לוֹ פַּר הוֹדָאָה. סָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!
עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד לֹא בְּרֹב טוֹבָה וְלֹא בְּרֹב פֻּרְעָנוּת.
כָּעַסְתָּ עֲלֵיהֶם – אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד; הִשְׁפַּעְתָּ עֲלֵיהֶם טוֹבָה – אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וְיְהֵא רֶוַח בָּעוֹלָם.
מִיָּד נָשְׁבָה הָרוּחַ וְנִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה הַחַמָּה.
יָצְאוּ הָעָם לַשָּׂדֶה וְהֵבִיאוּ לָהֶם כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת.

שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח: אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ נִדּוּי;
אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ.

בשל בצורת כבדה, דורש העם מחוני הצדיק להתפלל שיירד גשם. חוני חג מעגל סביב עצמו ומפציר באלוהים שירד גשם, ועד אז לא יצא מן המעגל. אלוהים נעתר לבקשתו ויורד גשם, אך העם מתלונן שוב, כי אלו רק טיפות שאינן מספיקות. אז חוני מתפלל לעוד גשם ומגיע שיטפון. העם שוב מתלונן שהגשם כבד מדי ושכל רכושו טובע ונאלץ להימלט להר הבית הגבוה. חוני מבין כי לא משנה כמה הוא פועל למענם, נפשם אינה יודעת נחת.

רבי שמעון בן שטח, ראש הסנהדרין באותה עת בירושלים, קורא לחוני ונוזף בו. הוא מטיח בו כי אלמלא היה צדיק גדול, היה מנדה אותו, משום שחוני עושה מעשה אסור – הוא מתערב בבריאה עצמה ותובע בכך מן האל לעשות דבר שאינו טבעי. אם נגזרה בצורת הרי יש סיבה לכך, אם יש שפל או פורענות יש לכך ודאי גורם נסתר ואין לדלג באופן מלאכותי מעל אותו אירוע אשר תפקידו לגרום לתיקון ולריפוי. אם כופה חוני את הנס על אלוהים, העם יחזור לסורו לאחר מכן מבלי שהבין מהו הגורם ומבלי שיתחיל תהליך הכרחי של ריפוי. לכן היה עליו לאפשר להם להבין את הסיבות ולפעול לתיקון ולשיפור תחילה. יש לקבל בברכה לא רק את הטוב, אלא גם את הרע.

לרפא‭ ‬
לפתוח‭ ‬את‭ ‬ליבנו‭ ‬ולחלוק‭ ‬את‭ ‬כוח‭ ‬הריפוי‭ ‬עם‭ ‬האחרים‭,‬ לרפא‭ ‬את‭ ‬הנפש‭ ‬והגוף‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬צמצום‭ ‬עצמנו‭ ‬ושיתוף‭ ‬האור‭.‬