במדבר // פרשת במדבר

מדוע‭ ‬מעשה‭ ‬הצורפות‭ ‬של‭ ‬אלוהים‭ ‬ועם‭ ‬ישראל‭ ‬התרחש‭ ‬במדבר‭?‬

בני ישראל מקימים צבא במדבר

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לֵאמֹר.  ב שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם… וַיִּהְיוּ כָּל-פְּקוּדֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְבֵית אֲבֹתָם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל.   וַיִּהְיוּ, כָּל-הַפְּקֻדִים–שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף" (במדבר א')

    • בני ישראל יוצאים ממצרים באמצעות ניסים כבירים. אלוהים אינו חפץ שבני ישראל יסתמכו על הנס אלא יפעלו מתוך אמונה ובחירה, לכן הם מרכיבים צבא משותף לכל השבטים אשר עתיד להילחם על כיבוש הארץ, כפי שנאמר: "במקום שהסכנה ברורה, אף על פי ששלוחי מצווה אינם ניזוקים, אין לסמוך על הנס" (מסכת פסחים ח'), כלומר האדם צריך לפעול ולהשתדל באמצעות מאמץ אישי.
    • בני ישראל זוכים לקבל את התורה במדבר ושם הם מתהווים כעם, הדבר אינו מקרי, משום שהמדבר הוא מקום של ישימון ושל דממה, אין גירוי חיצוני והפרעה, יש רק התכנסות פנימה ויכולת הקשבה והטמעה. עוצמה וזיקוק של מערכת יחסים יכולה להתרחש רק בתוך דממה נטולת הפרעות. מערכת היחסים בין אלוהים לעם ישראל נוצרת בכור ההיתוך של המדבר, לטוב ולרע. ההיתוך המשותף במדבר של עם ישראל אלוהים והתורה היה חזק כל כך, שמעשה הצורפות מחזיק מעמד בהצלחה מאז.

הלווים הם הצבא הרוחני של בני ישראל

"כָּל-פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פִּי יְהוָה–לְמִשְׁפְּחֹתָם:  כָּל-זָכָר מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (במדבר ג')

    • הלוויים הם מופת לדבקות עם הטוב, הם היחידים שלא חטאו בחטא העגל, לכן הם אלו הנחשבים לצבא אלוהים. אדם צריך תמיד להימצא במחנה של עושי הטוב ולהפוך את אלו במחנה שנמצא בו אשר פועלים אחרת, לטובים יותר. על ידי עשיית הטוב ודבקות בו גם ברגעים הנוחים פחות, זוכים בנצח. זאת בחירה אשר קיימת תמיד.

השבטים עורכים מפגן מרהיב עם דגליהם בפתח אוהל מועד

"אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.  ג וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם" (במדבר ב')

    • דגלי מחנה ישראל שימשו לא רק ברובד הגשמי של סימון המחנות, אלא גם ברובד הרוחני של דבקות בהשראת השכינה שכן המלאכים התעטפו בהם במעמד קבלת התורה בהר סיני, לכן דגלים כאן גם במובן השני של משמעותו של דגל – נס. הדגל מסמל את הגעגוע לרגע מעמד קבלת התורה, ואת הרצון לזכות בהשראת השכינה.
    • האופן שבו הסתדרו בני ישראל מסביב לאוהל מועד לפי מחנותיהם מלמד על ארגון ועיצוב של חברה מתפקדת ושוויונית אשר נמצאת בתהליך בנייה. מרכיבים חשובים מאוד בהתהוות עם ואמונה הם הסדר וההרמוניה. בני ישראל מציגים במדבר למרגלות הר סיני מחזה מרהיב והרמוני שבו הם משתלבים זה בזה לכדי יצירה מופלאה.

לקבל את הדין בהכנעה
לחזור למקום הבטוח, למצוא את הדרך את הקבלה וההשלמה העצמית, למצוא את המצפן. 

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת במדבר

    • כל אחד מאיתנו נמצא במדבר ורוצה להגיע לארץ המובטחת, להגיע לשלמות, ליהנות מן השפע. כדי לממש זאת אנו מתחברים למלאכים באמצעות מחשבות ומעשים, והם אלו שמכוונים אותנו לממש את סיבת החיים.
    • האדם מייצר גם מלאכים שליליים אשר מנסים להטעות ולדכא ולגרום לו להישאר לנצח במדבר. זהו המאבק המתמיד שלנו: לזכות בהשפעת המלאכים החיוביי.
    • האחריות שלנו היא להכוון ולהניע את המלאכים החיוביים, עליה אנחנו נותנים דין וחשבון והיא זאת אשר מאפשרת לנו לזכות בשפע האלוהי.
    • האדם אינו צריך לסמוך על הנס, אלא לעשות את ההשתדלות, את המאמץ האישי ולא להסתמך על מתנות חינם, לכן גם כיבוש הארץ יעשה בכוח הזרוע.
    • הבחירה במדבר כמקום לקבלת התורה וההתהוות כעם מכוונת – רק במקום הדומם ונטול הגירויים החיצוניים להתיך ולצרוף את החיבור שבין אלוהים לבין ישראל.
    • אדם צריך לא רק להימצא במחנה עושי הטוב, כמו הלווים, אלא גם להקדיש את חייו להפוך את אלו במחנה שהוא נמצא בו לטובים יותר.