הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן
"רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מֵרְגִילִין לְעֶרְוָה. מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעֹשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לִפְרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה"
פרקי אבות ג, יז
מעשים קלילים מובילים לחטא, לכן צריך להציב מגבלות. גבולות וסייגים שומרים על הטוהר ועל הסדר הטוב. הצבת רף גבוה של שלמות פנימית ומוסרית מסייעת להשיג את המטרות החשובות באמת. המסורה שומרת על נוסח התורה הנכון; מתן מעשר שומר על רכוש האדם שלא יפחת או יאבד; נדרים מבטיחים שאדם לא ימעד שוב; שתיקה מבטיחה כי אדם לא ישגה ויטעה, בעיקר כאשר אינו בטוח בצדקתו.
לא להתפשר על פחות
להתמיד ולא לוותר, להציב מטרות גבוהות ולחתור בקנאות אליהן. להתגבר על הרפיון אשר מונע מאיתנו להשיג את האפשרי.
"הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה"
פרקי אבות ג, טו
רבי עקיבא היה אומר, אף על פי שהכול ידוע לאל, עדיין לאדם יש האפשרות להשפיע על גורלו, אם ישתדל, ינהג בטוב ולא יבחר ברע. רק לאחר שנפעל, גורלנו יכול להשתנות. אין שינוי שנעשה ללא מאמץ והשתדלות אישית.
לחולל את הנס
לפעול לשיפור מתמיד ולדחות פיתויים שליליים עד שיתחולל הנס. הנס תלוי במאמץ האישי.
"הוּא הָיָה אוֹמֵר (רבי עקיבא): הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְוֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחְזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה"
פרקי אבות ג, טז
הדברים ניתנים לאדם באופן זמני, ועליו להשיבם. מעליו מרחפת כל העת רשת שאינו יכול לחמוק ממנה. האפשרות ליהנות מן השפע ולחלום את העתיד קיימת תמיד, אך כל חריגה או פזרנות ייגבו לאחר מכן בריבית: היד רושמת ודבר אינו נשכח; כל מה שמתרחש בעולם הזה הוא רק הכנה לעולם האמת. האדם עתיד להיות נידון על פי מעשיו, ודבר אינו נמחק.
לחלום את העתיד במיטבו
לחיות את העולם הגשמי במקביל לעולם החלום שבו אנחנו מתעלים על עצמנו. לחבר את המציאות עם החלומות, ולגרום למשאלות לצאת לפועל.
"הוּא הָיָה אוֹמֵר (רבי עקיבא): חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם"
פרקי אבות ג, יד
בכל אדם חבוי ניצוץ. האדם חביב על אלוהים משום שהוא נברא בצלמו. מכאן שלכל אדם יש זכות והזדמנות לחיים ראויים ואין לבזותו כי יהיה זה ביזיונו של האל עצמו.
לגלות את הנסתר
לגלות את הנסתר בתוכנו ואת האומץ להתמודד עם הגילוי, גם אם הדבר תובע מאיתנו מחיר אישי יקר ותיקון.
