מה‭ ‬גורלו‭ ‬של‭ ‬אדם‭ ‬הבורח‭ ‬מייעודו‭?‬

משה שולח שנים עשרה מרגלים לתור את הארץ המובטחת

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם.  כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל… וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ.  כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם…לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם:  כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ.  וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא" (במדבר י"ג)

• • תריסר מרגלים יוצאים לתור את הארץ ושבים עם חוות דעת שלילית, רווית תבוסתנות, המדכאת את העם. זהו חטא המרגלים אשר בגינו ינדוד העם עוד ארבעים שנה. בילקוט שמעוני נכתב: "אין בין גיהינום לגן עדן אלא כחוט השערה", המרגלים הרסו בפרשנותם השלילית את עתידו של דור שלם. 
  • המרגלים הזוכים לתור את הארץ המובטחת, בוחרים שלא לראות את הגדולה ואת הקדושה הטמונות בארץ. הם בוחרים שלא להתמודד עם הגילוי, אלא לשקוע בפחד ובשאיפה לנוחות, רק שניים מתוך העשרה מזהים את הפוטנציאל. כלומר, בנושאים רוחניים הרוב אינו קובע, על האדם לשאוף לגדולה ולא לברוח מייעודו ומההתמודדות הצפויה בדרך. 
  • תפקידו של השליח משמעותי מאוד, הוא לא יכול לפעול רק על פי רצונותיו והנוחות שלו, על השליח לחשוב על הכלל, על הייעוד ועל אלו אשר שלחו אותו. המרגלים מועמדים במבחן והם נכשלים בו. שליח ציבור או אדם אשר פועל למען מטרות הכלל, חייב לשים לנגד עיניו את טובת הכלל, ולדבוק בשליחותו על פני שיקולים אישיים ושיקולי נוחות. המרגלים, למעט יהושע וכלב, בחרו בשיקולים אישיים ובפחד, על שליחי ציבור לנקוט תמיד בגישה חיובית ולהפיח תקווה.

המרגלים שבים מהמסע בארץ ומפילים יאוש על העם

"וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא.  ב וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר… וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ" (במדבר פרק י"ג)

• • במדרש תנחומא, נכתב: "משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור…" לאדם יש בחירה, אך אל לו לבחור את הדרך הקלה והנוחה שתחילתה מישור, אל לו להימנע מהתמודדות. נכון להיתקל בקוצים תחילה, להתחשל ולהתחזק, הדרך הקשה מעצימה אותנו. החסד האלוהי קיים תמיד, אך אנו מחויבים לעשות מאמץ כדי לזכות בו.

להמתיק את הדין
לראות את החיובי, לדעת לפשר בין כוחות הדין לכוחות הרחמים. מהות הריפוי והתיקון היא הפחתת השיפוטיות, לתת לכוחות הרחמים להכניע את כוחות הדין.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת שלח לך

• • פרשנות שלילית ותבוסתנות, יכולות להכריע את גורל חיינו, השאלה היא כיצד אנחנו רואים את הדברים? – באופן שיפוטי או כהזדמנות.
  • כדי שנוכל לזכות בעץ החיים, במדרגת הרוח הגבוהה ולא רק בעץ הדעת, עלינו לחלוק את השפע עם האחר ולשים את האגו בצד.
  • תכלית חיינו אינה רק להגיע לארץ המובטחת ולשגשג בה, אלא להגיע ולהביא אליה עוד רבים איתנו, זאת על ידי אהבה ונתינה.
  • המרגלים בוחרים שלא לראות את הגדולה ואת הקדושה הטמונות בארץ המובטחת, הם בוחרים לשקוע בפחד ובשאיפה לנוחות.
  • כאשר אנו נמצאים בארץ מובטחת ואיננו רואים את השפע, אז החטא חמור עוד יותר, מי שאינו רואה את השפע לוקה בעיוורון רוחני, האדם צריך לראות את הגדולה.
  • על השליח לחשוב על הכלל ולפעול על פי הייעוד שלו, מי שבורח מייעודו תימנע ממנו השלמות הפנימית של הארץ המובטחת.