נחמיה פרק יא
"וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים. ב וַיְבָרְכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם" נחמיה, יא, א
שטח רב בעיר מסביב לירושלים נותר בלתי־מאוכלס. מפילים גורל ומיישבים את העיר על ידי אוכלוסייה יהודית נוספת מהאזורים – יהודה, הנגב והשפלה. היהודים הכפריים גרים באזור שבין אונו, לכיש ובנימין, משם מגיעים חלקם להתיישב בירושלים, עיר הקודש. על האדם לאהוב ללא תנאי את האור האלוהי. זוהי התכלית שעבורה בא האדם לעולם – לטפס במדרגות הרוחניות ולשאוף כל העת להשתוות לאל.
לאהוב ללא תנאי
לאהוב ללא תנאי ולהעניק את הנתינה מבלי שתהיה תלויה בדבר. לפתוח את לבנו אל הסובבים אותנו ולעורר בהם אהבת חינם.
