נחמיה פרק ד
"וַיְהִי מִן-הַיּוֹם הַהוּא חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים וְהָרְמָחִים הַמָּגִנִּים וְהַקְּשָׁתוֹת וְהַשִּׁרְיֹנִים וְהַשָּׂרִים אַחֲרֵי כָּל-בֵּית יְהוּדָה. יא הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח. יב וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל-מָתְנָיו וּבוֹנִים וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי" נחמיה, ד, י
כאשר השכנים רואים כי הבנייה מתקדמת יפה בכל זאת, הם מחליטים לתקוף. סנבלט משומרון, טוביה מעמון, הערבים והאשדודים – מתלכדים ויוצאים להתקפה על ירושלים. נחמיה מתבשר על המתקפה ונערך להגנה. הוא מציב לוחמים על החומות כשהם מצוידים בכלי נשק ובשופרות. הבנייה נמשכת מסביב לשעון, תוך היערכות להגנת העיר. גם כאשר האויב החיצוני מאיים עלינו וגם כאשר כוחות פנימיים מרפים את ידינו, עלינו לפעול ללא פחד ולהמשיך לחתור קדימה. רק כאשר נפעל בנחישות וללא מורא, נוכל לגבור על המכשולים ולטפס למדרגות הרוחניות הגבוהות באמת.
לא לפחד
להתגבר על הפחדים, על המעצורים ולצאת לחופשי. לעקוף את המכשולים ולהעיז, להתייצב מול הפחד ולגבור עליו.
