עולם המלוכה

שמעי מבזה וסוקל את דוד באבנים בעת נסיגתו

שמואל ב, פרק טז

"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֲבִישַׁי וְאֶל־כָּל־עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר־יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשִׁי וְאַף כִּי־עַתָּה בֶּן־הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר־לוֹ יְהוָה, אוּלַי יִרְאֶה יְהוָה בְּעֵינִי וְהֵשִׁיב יְהוָה לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה" שמואל ב, טז, יא

דוד המלך נסוג מירושלים כאשר בנו אבשלום יוצא מחברון עם צבא גדול לחולל הפיכה בירושלים, הפיכה שבסופה דוד המלך יודח או ייהרג. במנוסתו, הוא נתקל בשמעי בן גרא ממשפחת שאול, אשר מקלל אותו על חלקו במות שאול. שמעי רודף אותו וסוקל אותו באבנים. דוד מרגיע את אנשיו ומבקש שלא יגיבו. הוא מסביר זאת בכך שאם בנו מנסה להרגו, אין מה להתרגש מקללות של איש רחוק ולא חשוב כמו שמעי. כמו כן הוא מסביר זאת ככפרה וכביזוי שעליו לשאת על חטאיו כדי לזכות שוב באמון של אלוהים. לתפיסתו, האבנים אשר שמעי משליך לעברו, מאלהים הם. החרפה היא תנאי למחילה. את הביזוי ואת הרוע אפשר להפוך להזדמנות ולקבל את ברכת האל.

להפוך‭ ‬את‭ ‬הרע‭ ‬להזדמנות
להפוך‭ ‬מצבים‭ ‬שליליים‭ ‬להזדמנויות‭ ‬חיוביות‭ .‬להיות‭ ‬שמחים‭ ‬בחלקנו‭ ,‬לבחור‭ ‬בציפיות‭ ‬ריאליות‭ ‬ולא‭ ‬לחמוד‭ ‬את‭ ‬שאינו‭ ‬שלנו‭.‬