אלהים שולח את משה לפגוש את רבי עקיבא
תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כט, עמוד ב
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב:
ְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶיךָ? אָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד יֵשׁ,
שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ,
שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי. אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ.
הָלַךְ וְיָשַׁב בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת – וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם אוֹמְרִים. תָּשַׁש כּוֹחוֹ.
כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מִנַּיִן לְךָ?
אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי, נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ. חָזַר וּבָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?
אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶרְאֵיתַנִי תּוֹרָתוֹ, הַרְאֵנִי שְׂכָרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ.
חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה שֶׁשּׁוֹקְלִין בְּשָׂרוֹ בְּמָקוּלִין.אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ?
אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.
סיפור זה עוסק בשלושת גדולי הרוח: אלוהים, משה ורבי עקיבא. כאשר משה עולה למרום, הוא מוצא את אלוהים קושר כתרים לאותיות בטרם ימסור לו את התורה. משה תוהה כיצד ברא את העולם בשישה ימים, ואילו את התורה לוקח לו ארבעים יום ליצור. עונה לו אלוהים כי בעוד דורות רבים יופיע אדם שידקדק בכל אות ואות, ולכן הוא מקפיד כל כך, למען אותו איש. שואל אותו משה, מיהו איש זה? משיב לו אלוהים: רבי עקיבא שמו. משה מבקש לפגוש בו, ואז אלוהים מעביר אותו במנהרת זמן לעתיד, ומשה מגיע לבית מדרשו של עקיבא, שם הוא נוכח בגדולתו. כאשר הוא שומע ממנו שהלכה מסוימת מקורה ב"הלכת משה מסיני", הוא נרגע כיוון שכבודו הושב לו.
לאחר מכן תוהה שוב משה מדוע הוא זה אשר זוכה לקבל את התורה כאשר יש גדול כל כך כעקיבא. אלוהים פוקד עליו לשתוק, כי כך עלתה המחשבה בפניו. כאשר משה רוצה לדעת מה שכרו של עקיבא, משיב אותו האל שוב במנהרת הזמן, ומשה צופה בעקיבא נסרק במסרקות ברזל על ידי הרומאים ומת בייסורים. כעת תוהה משה כיצד הדבר קרה? האם זה צדיק וזה שכרו? שוב משיב לו האל כי עליו לשתוק, כך עלתה המחשבה לפניו.
סיפור זה עוסק במדרגה הגבוהה ביותר של שכר ועונש: האם צדיק ורע לו, רשע וטוב לו? כיצד עובדת המשוואה האלוהית? והשאלה שמרחפת מעל הכול היא מהי בעצם התוכנית האלוהית? האם בני האדם יכולים להבין בחשיבתם האנושית מהו השכר בעולם? עלינו לשאוף להרמוניה תמיד ולהגיב באופן חיובי, גם אם מחשבות שליליות מנסות להחשיך אותנו, כפי שאירע למשה. רבי עקיבא חי ופועל במדרגות רוחניות גבוהות כל כך, עד כדי כך שבמותו הוא חווה הארה, תחושת שליחות והתמזגות עם הבורא. עולמו הפנימי הוא עולם של משמעות נשגבת, עולם של אחדות מתמדת עם הברואים ועם הבורא; אין בו משוואה של שכר ועונש, אלא אור אינסופי. איננו יכולים להבין זאת בכלים האנושיים שלנו.
אלוהים ברא את עולמנו עם מידת הדין כדי שהעולם לא יהיה הפקר, ואת מידת הרחמים הוסיף לאחר מכן משום שנוכח כי האדם אינו יכול לשאת יותר מדי מציאות. בעולמם של חכמים כעקיבא, אין מידת רחמים אלא דבקות ברובד הבראשיתי של העולם. לבני האדם, בשונה מרבי עקיבא ומגדולי הרוח האחרים, יש נחמה. עבורם קיימת גם מידת הרחמים.
לשאוף לאחדות ולהרמוניה
לשאוף לאחדות ולהרמוניה עם האחר. להתגבר על האנוכי לטובת נתינה, ולהגיב באופן חיובי לכל שליליות שמנסה להחשיך אותנו.
