יהושע, פרק כא
"וַיִּגְּשׁוּ, רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם, אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן; וְאֶל-רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ב וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה, בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר, יְהוָה צִוָּה בְיַד-מֹשֶׁה, לָתֶת-לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת; וּמִגְרְשֵׁיהֶן, לִבְהֶמְתֵּנוּ" יהושע, כא, א
הכוהנים והלוויים אינם זוכים לנחלה בהתאם לחוקי משה. הם יזכו לנחלות בכל שבטי ישראל – ערים לשבת בהם וחלקות עבור המרעה. מקצים להם 48 ערים עבור כל משפחותיהם. הכוהנים והלוויים הם מופת של הקרבה עצמית, התעלות מעל האנוכי, ויתור על כיבודים ועל ריגושים והקדשת החיים לעבודה רוחנית ולהפצת האור בעולם.
לצאת מתוך עצמנו
להתעלות מעל האני האנוכי המשתוקק למפלת האחר ולצבירת עוצמה, כבוד וריגושים. להניח את האגו בצד, לאפשר לאור להיכנס פנימה.
