מלכים א, פרק י
"וַתֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל־דְּבָרֶיךָ וְעַל־חָכְמָתֶךָ, וְלֹא־הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא־הֻגַּד־לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל־הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי, אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת־חָכְמָתֶךָ, יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" מלכים א, י, ו
מלכת שבא מגיעה לבקר את שלמה המלך והיא מתפעלת מחוכמתו הרבה, מהפאר, מהזהב ומהשפע אשר עולים על כל מה שדמיינה. שלמה חולק את השפע עם עמו ועם אורחיו. המלכה משאירה מתנות והוא משיב לה במתנות גם כן. תיאור העושר, הפאר והסוסים מעלה תמיהה: האם שלמה אינו זוכר את הבטחתו לנהוג בתבונה ובשפלות רוח בעיר האלוהים? האם לא הסתנוור מן השפע החומרי הנוצץ כלפי חוץ?
לבחור בשפע
עלינו לבחור בשפע ולא בצד האפל, לחלוק את שניתן לנו, שלא כדי לקבל תמורה. הנתינה תאיר את ליבנו ותשקף בו את דמותו של האל.
