שמואל ב, פרק כ
"וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין־לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה־לָנוּ בְּבֶן־יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן־הַיַּרְדֵּן וְעַד־יְרוּשָׁלִָם" שמואל ב, כ, א
מרד מתארגן באזור בנימין בעיר גבעון. במסגרת המתח שעדיין קיים בין שבטי ישראל ליהודה, שבע בן בכרי קורא תיגר על מלכות דוד. דוד מגייס את עמשא, שר צבאו לשעבר של אבשלום, אך הוא מתעכב. לכן דוד ממהר לשלוח מירושלים את יואב, שר צבאו הוותיק. יואב פוגש בעמשא ליד גבעון וחושד כי התעכב בכוונה, ולכן הורג אותו. כך יואב גם נפטר מעוד מתחרה לאחר שכבר רצח את אבנר, את עשהאל, את אבשלום ואת אוריה. השאיפה לאחדות נתקלת בהתנגדות. דוד אינו מוותר. הוא משיב מאבק ומשיב את השליטה ואת האחדות לממלכה. גם כאשר מתגלים סדקים, הם הרי מעידים שיש אור. יש לאחות את הסדקים ולהמשיך לפעול.
לשאוף לאחדות ולהרמוניה
לשאוף לאחדות ולהרמוניה עם האחר. להתגבר על האנוכי לטובת נתינה ,ולהגיב באופן חיובי לכל שליליות שמנסה להחשיך אותנו.
