יהושע, פרק ב
"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ" יהושע, ב, א
"וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ" יהושע, ב, ג
"וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה' כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד… וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת". יהושע, ב, יב
יהושע שולח שני מרגלים לתור את יריחו. הם מגיעים לעיר ומשתכנים אצל רחב הזונה. למלך יריחו נודע על מקום המרגלים. רחב מחביאה אותם ומטעה את המחפשים אחריהם. מאחר ששער העיר סגור, היא ממלטת אותם דרך חלון ביתה.
רחב רוקמת עסקה עם המרגלים. היא תסייע להם, ובתמורה הם יצילו אותה ואת משפחתה. המרגלים מנחים אותה לכנס את כל משפחתה לביתה, לא לצאת, ולהשאיר חוט מחלון ביתה כסימן מזהה. המרגלים חוזרים למחנה ומדווחים ליהושע את אשר ראו ואת מסקנתם כי משימת הכיבוש אפשרית. על האדם לקוות ולהאמין תמיד כי המשימה אפשרית; אין להיכנע לרפיון ולרגשות השליליים; כאשר אדם דבק בייעוד ובשליחות שלו, הוא ישיג אותם בסופו של דבר.
להשתחרר מן הציפיות המופרזות
לקוות ולהאמין באפשרי, לא להיכנע לרגשות אכזבה מציפיות לא ריאליות של האגו, להאמין בלב שלם באפשרי ולא לפחד מן התוצאה.
