שמואל א, פרק ט
"וְלוֹ־הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל־הָעָם׃ וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל־שָׁאוּל בְּנוֹ קַח־נָא אִתְּךָ אֶת־אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת־הָאֲתֹנֹת" שמואל א, ט, ב
"וַיהוָה גָּלָה אֶת־אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא־שָׁאוּל לֵאמֹר׃ כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" שמואל א, ט, טו
"וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן־יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל־מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה" שמואל א, ט, כ
שמואל הנביא מחפש מלך, ושאול מחפש את האתונות בהרים. אביו של שאול מצמיד אליו את אחד הנערים ושולח אותו לחפש את האתונות האבודות. פעמים רבות אנו יוצאים למה שנדמה לנו כמשימה רגילה, אולם ממתינה לנו מאחורי המשימה השגרתית שליחות גדולה. לכן, לעולם אין להקל ראש במשימות שגרתיות ובמלווים אותנו בדרך. יש לצאת אליהם באותה רמת ציפייה. לעולם איננו יודעים את השפעתם ואת המסר הנסתר שמאחוריהם.
שאול מגיע לעירו של שמואל, ומבין כל האנשים פונה דווקא לנביא עצמו. הוא נוקט יוזמה וגישה פעילה, חותר למגע ומחפש את האדם שיראה לו את הדרך. שאול מלא תקווה לאפשרי, ואכן האפשרי מתרחש. אלוהים אינו אדיש למצוקת עמו ונרתם לפעולה. בשעות הקשות של העם, נבחר שליח שיגאל את העם משעבודו בידי האויב. שמואל הנביא מבשר לשאול כי הוא נועד לגדולות, למלוך ולהושיע את ישראל. שאול משיב לו בתהדמה כי הוא בחור פשוט משבט בנימין הקטן. מתשובתו של שאול אנו למדים כי שאול ניחן באותה תכונה חשובה לשליח האל – ענווה. שאול, כמו משה, מבין את מעמדו בבריאה.
להשתחרר מן הציפיות המופרזות
לקוות ולהאמין באפשרי ,לא להיכנע לרגשות אכזבה מציפיות לא ריאליות של האגו, להאמין בלב שלם באפשרי ולא לפחד מן התוצאה.
