פרעה ממנה את יוסף לשליט מצרים
"וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר. ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה… לח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: הֲנִמְצָא כָזֶה–אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ… מא. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם " (בראשית מ"א)
-
- "חלום – אחד מששים לנבואה" (מסכת ברכות נ"ז), עבור בני אדם במדרגה מסוימת החלום הוא סוג של התגלות. כך היה בהקשר למשה: "וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל… ו וַיֹּאמֶר, אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם–יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ" (במדבר י"ב). פרעה מבין כי ליוסף יש יכולות נסתרות ולכן: "רוח אלוהים בו". כאשר אדם עולה במדרגות הרוחניות הוא עתיד להגיע למדרגת רוח האלוהים, אולם אין די בכך שאדם לומד, על האדם גם לעשות – להרבות בטוב ובאהבה ולהימנע מרע.
- מעלתו הגדולה של יוסף איננה רק שהוא חולם חלומות ויודע לפתור אותם, אלא היכולת להוציא לפועל את החלומות. יוסף לא רק שפותר לפרעה ולאחרים את החלומות, אלא מכין את מצרים לשנות הרעב באמצעות מתקני האגירה שהוא מקים בשנות השפע. יוסף הוא יוצר ופותר בעיות, מוצא את הדרך לשפר ולתקן, נוקט יוזמה עלינו להיות לא רק יוצרים ופותרים, אלא להקיף עצמנו באנשים כאלה.
יוסף שולח את האחים בחזרה לכנען להביא את בנימין
"וְאֶת־אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָֽמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן׃ כא וַיֹּֽאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים ׀ אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַֽנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל־כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּֽאת׃ כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם ׀ לֵאמֹר אַל־תֶּֽחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם־דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָֽשׁ" (בראשית מ"ב)
-
- סיפור פגישתם המחודשת של יוסף עם אחיו הוא סיפור של ריפוי ושל תיקון: סיפור של חטא ושל מחילה. האחים עוברים תהליך של תיקון, כפי שתיאר הרמב"ם: מכירים בחטא ("אשמים אנחנו"), מביעים חרטה, לא שבים לחטוא (לא נוטשים את בנימין), מתוודים, מתכוונים לעתיד טוב יותר שבו יפעלו מאוחדים מן היציאה ממצרים ועד ההתיישבות בארץ ישראל. מעגל התשובה נסגר.
- סיפור יוסף ואחיו מעביר לנו את המסר כי אין ריפוי בלי מאמץ, כפי שיוסף לא יכול היה להיחלץ ולעלות מן הבורות ללא מאמץ אישי, כך גם אחיו לא היה יכולים לעשות זאת ללא המסע למצרים, והדאגה לאביהם ולבנימין. תחילה הם אינם מזהים אותו כלל, משום שהוא לבוש בבגדים מהודרים, כלומר בקליפה חיצונית, רק כאשר הם עושים את התיקון, יחד איתו, הם מתוודעים לכך שהוא יוסף אחיהם, כלומר רק כאשר הפנימיות והלב נחשפים, ניתן להתעלות. גדולת יוסף בכך שהוא מאפשר לאחיו את התיקון. עלינו לאפשר לעצמנו תמיד ולאלו מסביבנו לעבור את תהליך הריפוי השלם.
- לאדם יש תמיד את האפשרות לשנות את טבעו. האדם נברא לקוי וחסר במתכוון, כדי שיוכל לעשות את ההשתדלות, שלא יזדקק למתנות חינם. המאמץ הוא זה היוצר את ההתעלות. הציפייה מאיתנו היא שתמיד נאבק לשנות, לחדש, לפתור, ליצור, להיפתח.
לחלום את העתיד במיטבו
לחיות את העולם הגשמי במקביל לעולם החלום שבו אנחנו מתעלים על עצמנו. לחבר את המציאות עם החלומות, ולגרום למשאלות לצאת לפועל.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת מקץ
-
- פרשת מקץ נקראת בשבת החלה בחנוכה, חג האור והניסים, זאת כדי לחבר אותנו לאור ולהחדיר אותו לכל מעשינו. יש ודאות מוחלטת באור, האור רוצה אותנו, מוכן למלא אותנו, הוא זמין ונגיש לנו תמיד.
- כוחו של הנס הוא בשינוי פנימי, אשר מסייע לנו להתגבר על האגו, על הרגשות השליליים ולהשתחרר מאזיקי החומר. השינוי משיב את השליטה על חיינו, מטעין את נשמתנו ומצית את הכוח לנס.
- הנס הוא שכבה נוספת מעל הטבע, מחדיר אור לתוך הטבע עד שהטבע מתמלא באור הנס ומצמיח ניסים נוספים.
- החלום הוא סוג של התגלות, אך אין די בחלימת חלומות או בפתרונם, אלא גם ביכולת להוציא אותם לפועל, עלינו להיות במצב של חלום, למצוא את הדרך לתקן ולשפר.
- אין ריפוי בלי מאמץ, אין ריפוי וגאולה ללא מסע של הכרה בחטא, כפרה והתכוונות לעתיד טוב יותר, רק כך יכול להתבצע תהליך הריפוי השלם.
