"זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"
זכריה ב, ב
בכל אדם יש גרעין נסתר של חסד ואור אשר גם אם הוא מוסתר ומואפל הוא עדיין קיים ויכול להתפרץ שוב בבוא היום כאשר ייעשה התיקון הנכון. אלוהים אוהב אותנו; הוא אינו שוכח זאת, ומעניק לנו את האפשרות לשוב.
לגלות את הנסתר
לגלות את הנסתר בתוכנו ואת האומץ להתמודד עם הגילוי, גם אם הדבר תובע מאיתנו מחיר אישי יקר ותיקון.
"״כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ אֵלַי, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת-וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם״
זכריה א,ג
כאשר תעשו תשובה, תזנחו את החטא ואת העבירות ותתמידו במציאות של טוב, ניקיון ועבודה רוחנית כבעבר, תתחדש הברית, תגיעו לנקודת האיזון והשלווה, תשיבו לחייכם את האהבה ואת ההרמוניה אשר תאיר את נשמתכם.
להשיב את השלווה לחיינו
למצוא את נקודות האיזון והסדר תוך התמקדות בדברים ההרמוניים אשר מאירים את נשמתנו.
"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יְהוָה"
זכריה ב, יד
כשם שהשכינה דבקה בבית האלוהים, כך תדבק בכם ותשכון בלבבכם כאשר תעריכו אותה, תחלקו אותה עם האחרים ותתקרבו שוב לדרך הטובה של הצדיקות והחסד.
להעריך את עצמנו
לקבל את חוסר השלמות שלנו ולסלוח לעצמנו. רק כאשר תהיה לנו הערכה גבוהה אז נוכל לחלוק חסדים לאחרים.
"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לֵאמֹר: מִשְׁפַּט אֱמֶת, שְׁפֹטוּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים, עֲשׂוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו. וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי, אַל-תַּעֲשֹׁקוּ; וְרָעַת אִישׁ אָחִיו, אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם"
זכריה ז, ט
התנאי להתעלות ולצדיקות הוא דאגה לאחר, עשיית טוב והרעפת אהבה ונתינה ללא תנאי ולא הנאות אנוכיות. הלימוד בלבד אינו מספיק. רק כאשר תפצו על החסר אצל האחר ותסייעו לו להשתוות, רק אז תוכלו להשתוות למדרגות האלוהות הגבוהות בעצמכם ולחוות אושר של ממש.
לגלות את האושר
למצוא את האושר האמיתי ולא זה המבוסס על הנאות אנוכיות וחולפות. להקדיש את חיינו לחיבורים, לרוחניות לנתינה ולאהבה.
"וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה ויאמר (וָאֹמַ֡ר) רָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵֽרֹתֶ֨יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ ג וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃ ד וָאַ֨עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃ ה וַ֠יַּעַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָֽאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃ ו וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֨יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת"
זכריה ד, ב
חזיון המנורה והזיתים, סמלה של מדינת ישראל ומקורו מן הפסוק הזה, מלמד כי העוצמה תנבע לא מכוח פיזי אלא מכוח רוחני. השמן האלוהי ידליק אור בלבבכם, וממנו תתעלו ותגברו על אויבכם. האור הטהור יטען מחדש את נשמתנו ויעניק משמעות לחיינו.
להשיב את הניצוצות האבודים
להימנע מהשליליות ומהשיפוטיות, מה שיאפשר לניצוצות האבודים למלא שוב את נשמתנו ,ולטעון מחדש את המשמעות של חיינו.
"לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה שַׁ֤בְתִּי לִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ בְּֽרַחֲמִ֔ים בֵּיתִי֙ יִבָּ֣נֶה בָּ֔הּ נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וקוה (וְקָ֥ו) יִנָּטֶ֖ה עַל־יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ יז ע֣וֹד ׀ קְרָ֣א לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֛וֹד תְּפוּצֶ֥נָה עָרַ֖י מִטּ֑וֹב וְנִחַ֨ם יְהוָ֥ה עוֹד֙ אֶת־צִיּ֔וֹן וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירֽוּשָׁלִָֽם"
זכריה א, טז
כאשר תעשו תשובה ותזנחו את החטאים ותתמידו בעשיית הטוב, תזכו להגנה ולשפע כבעבר ותדבק בכם שוב השכינה, שהיא נחלת ביתו של האלוהים. הנתינה תאיר את ליבנו ותשקף בו את דמות השכינה.
לבחור בשפע
עלינו לבחור בשפע ולא בצד האפל, לחלוק את שניתן לנו, שלא כדי לקבל תמורה. הנתינה תאיר את ליבנו ותשקף בו את דמותו של האל.
"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ"
זכריה ח, ד
כאשר תזנחו את החטא, תתמידו בטוב ותחלמו את העתיד במיטבו, תוכלו לשוב לשכינה, שהיא גם העיר שבלב. רק שם תוכלו למצוא הגנה ושלווה אמיתית לאורך זמן, כי ההתעלות האמיתית יכולה להתקיים רק במקום שיש בו אור אלוהי פנימי, דבר שאינו יכול להתקיים בשום גלות חיצונית, או בהישגים הקשורים לחומר.
לחלום את העתיד במיטבו
לחיות את העולם הגשמי במקביל לעולם החלום שבו אנחנו מתעלים על עצמנו. לחבר את המציאות עם החלומות, ולגרום למשאלות לצאת לפועל.
"וְהוֹשִׁיעָם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ"
זכריה ט, טז
כאשר תעשו את התיקון ותשובו לדרך הצדק, הטוב והחסד, תזכו להרפות וליהנות מזיו קרניו של הכתר האלוהי, כלומר תהיו קרובים לשכינה ממש, והיא תדבק בכם.
לרפא
לפתוח את ליבנו ולחלוק את כוח הריפוי עם האחרים, לרפא את הנפש והגוף על ידי צמצום עצמנו ושיתוף האור.
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ–אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. יז וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ, אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר, אַל-תֶּאֱהָבוּ: כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי, נְאֻם-יְהוָה"
זכריה ח, טז
כאשר תדברו אמת זה לזה ולאלוהיכם, כאשר תעשו את התיקון בתוך עצמכם ותרחיבו את התיקון לעולם, רק אז תזכו לגאולה. ללא צדק וטוב שכולם שותפים לו, לא תוכלו להגיע למדרגה הגבוהה באמת. הצדק, הטוב והחסד הם תנאי לזכות ולברכה.
לרדוף אמת
לשמוע ולהשמיע אמת, גם כשהיא אינה נוחה וכואבת וגם שאינה כדאית. רק כאשר פותחים את הלב בכנות מתרחש הנס.
"גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת"
זכריה ט, ט
המלך או המשיח יגיע על חמור ולא על סוס. עדות לפשטותו ולענוותו, כפי שהגיע משה לגאול את ישראל על חמור. הדגש הוא על המטען הפנימי ועל האש המבעירה שבלב הגואל ולא על סממנים חיצוניים.
להתלהב
להבעיר את האש שבלב הלב, ולהרחיב את המודעות עד שתופיע ההארה. להדליק את הסנה ברגש ולהסתיר את הפנים בענווה.
