שמואל ב, פרק ד
"כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה־מֵת שָׁאוּל וְהוּא־הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג אֲשֶׁר לְתִתִּי־לוֹ בְּשֹׂרָה" שמואל ב, ד, י
אנשי איש בושת, בנו של שאול, שומעים על רצח אבנר ביהודה ונתקפים בהלה לנוכח הגורל הצפוי להם כחלק מחצר שאול השוקעת. הם רוצחים את איש בושת ומביאים את ראשו לדוד בחברון. דוד אשר לא סלח למבשר שסייע לשאול ליפול על חרבו, גם אינו סולח כעת. מבחינתו שאול ובניו הם שליחי האל, ואין לטמא את כבודם ולהמשיך את רצף הבשורות השליליות. לכן הוא הורג אותם. טוהר המלכות חייב להישמר בעיניו. הוא מנסה לעשות את השינוי החיובי ולשים את המחלוקות מאחור. האחדות והפיוס עומדים כעת מעל כל ערך תועלתני עבורו.
לפוגג את האנרגיות השליליות
לעודד גישה חיובית של קבלה ושל חמלה, באור הטהור העליון דבר שלילי לא יכול להתקיים.
