מלכים ב, פרק ד
"והַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים" מלכים ב, ד, א
"בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן…כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן" מלכים ב, ד, טז
"וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'. וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּו וַיִּגְהַר עָלָיו… וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו" מלכים ב, ד, לג
"תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר ה' אָכֹל וְהוֹתֵר" מלכים ב, , ד, מג
אלישע מחולל ניסים. לאישה אלמנה אין כסף להשיב חוב, ושני ילדיה נלקחים לעבדות. כד השמן שלה מתמלא והופך למעיין נובע. את השמן היא מוכרת, משיבה את החוב, ומוסיפה להתקיים. לאחר מכן, אישה משונם מארחת את אלישע באופן קבוע, והוא רוצה להשיב לה טובה. בעלה מבוגר ואין לה בן. בדרך נס היא מתעברת. כאשר הילד גדל הוא נפגע בשדה ומת. האשה מזעיקה את אלישע. תחילה הוא שולח את נערו גיחזי. לאחר שהנער אינו מצליח להחיות את הילד, אלישע מגיע בעצמו, גוהר מעליו והילד קם לתחייה.
באותה עת שורר רעב. אלישע שב אל גלגל. קבוצת נביאים מתאספת לשמוע את דבריו. הם רעבים, והוא מנחה אותם לאסוף בחוץ עשבים וירק רעיל, לשים בסיר, להוסיף קמח, והמאכל יוצא טעים ומשביע בדרך נס. לאחר מכן איש מביא לחם ביכורים לאיש האלוהים, אך יש מאה פיות להאכיל. אלישע מורה לנערו לתת את הלחם. הנער נותן את הלחם האחד, ועדיין נשאר מהלחם לאחר שכל המאה אוכלים – מנת הלחם מכפילה את עצמה בדרך נס. אלישע מבטא בהתנהגותו אהבה ונתינה שאינם תלויים בדבר; הוא מסייע לכל אדם שהוא פוגש בדרך, ואינו מתנה את עזרתו בשום תמורה. הוא מפיץ אור, וכך מעצים עוד ועוד את האור בעולם, ורוח הנבואה שורה עליו.
לאהוב ללא תנאי
להתקרב ולעורר את האהבה, להעניק את הנתינה בלי שתהיה תלויה בדבר. לפתוח את ליבנו אל הסובבים אותנו ולהיות אסירי תודה.
