רבי פרידא זוכה לחיי נצח

תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נד, עמוד ב.

רַ' פְּרִידָא הָיָה לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד
שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פְּעָמִים וְלָמַד.
פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּהוּ לִדְבַר מִצְוָה, שָׁנָה לוֹ וְלֹא לָמַד.
אָמַר לוֹ: מָה נִשְׁתַּנֵּיתָ עַכְשָׁו?
אָמַר לוֹ: מִשָּׁעָה שֶׁאָמְרוּ לְמַר "יֵשׁ דְּבַר מִצְוָה",
הִסַּחְתִּי דַּעְתִּי, וּבְכָל שָׁעָה אָמַרְתִּי:
עַכְשָׁו יַעֲמֹד מַר, עַכְשָׁו יַעֲמֹד מַר.
אָמַר לוֹ: תֵּן דַּעְתְּךָ וְאֶשְׁנֶה לְךָ.
שָׁנָה לוֹ שׁוּב אַרְבַּע מֵאוֹת פְּעָמִים וְלָמַד.
יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רְצוֹנְךָ שֶׁיִּפְסְקוּ לְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה,
אוֹ שֶׁתִּזְכֶּה אַתָּה וְדוֹרְךָ לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.
אָמַר: רְצוֹנִי שֶׁאֶזְכֶּה אֲנִי וְדוֹרִי לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תְּנוּ לוֹ זוֹ וָזוֹ.

רבי פרידא הוא מורה לתלמיד בעל מוגבלות. הוא סבלני מאוד כלפיו עד כדי כך שהוא נדרש לחזור ארבע מאות פעמים על כל נושא כדי שהתלמיד ילמד ויפנים. הוא עושה זאת בדבקות. פעם אחת מפריעים להם באמצע הלימוד לטובת בקשת צדקה. לאחר מכן הוא נדרש לחזור ארבע מאות פעמים נוספות עד שאותו תלמיד יבין את השיעור. רבי פרידא שואל את תלמידו מדוע כך? מה השתנה שנדרש ארבע מאות פעמים נוספות? עונה לו התלמיד כי חשש שהרבי ילך ויעזוב אותו. רבי פרידא חוזר בסבלנות על הדברים שוב עד שהתלמיד מבין.

רבי פרידא מגלה מסירות נפש בלימוד, וזהו המסר העובר כאן על אודות חשיבותה של ההוראה ושל החניכה. גם כאשר האחר אינו מבין או מתקשה, יש לעשות זאת בדרך שתתאים לתלמיד ולהתאים את עצמנו אליו ולא להפך.

הנחלת הידע, ההוראה והפצת הרוח הן מעל הכול עבור כל אדם ולא משנה מהי רמתו. הפוטנציאל קיים בכל אחד, ועליך להניע את התהליך בכל מי שתפגוש בדרך. השמיים מכירים לרב פרידא תודה, מציעים לו תוספת של ארבע מאות שנים לעצמו או לכלל. הוא מעניק זאת לכלל, ועל נדיבותו וענוותו מעניקים לכלל הציבור וגם לו עוד ארבע מאות שנים נוספות.

להתמסר 
להתמסר, מתוך כוונה להתאחד עם האחר, תוך קבלת העצמי וקבלת האחר ללא תנאי.