יב בְּאוֹתָהּ הָעֵת עָבַר יֵשׁוּעַ בְּשַׁבָּת בִּשְׂדֵה קָמָה; תַּלְמִידָיו הָיוּ רְעֵבִים וְהֵחֵלּוּ לִקְטֹף שִׁבֳּלִים וְלֶאֱכֹל. 2 רָאוּ זֹאת הַפְּרוּשִׁים וְאָמְרוּ לוֹ: "הִנֵּה תַּלְמִידֶיךָ עוֹשִׂים מַה שֶּׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת" 3 הֵשִׁיב לָהֶם: "הַאִם לֹא קְרָאתֶם מַה שֶּׁעָשָׂה דָּוִד כַּאֲשֶׁר רָעַב הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ 4 הֲרֵי נִכְנַס לְבֵית הָאֱלֹהִים וְאָכַל אֶת לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלֹּא הָיָה מֻתָּר לוֹ וְלַאֲנָשָׁיו לֶאֱכֹל כִּי אִם לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד. 5 הַאִם לֹא קְרָאתֶם בַּתּוֹרָה כִּי בְּשַׁבָּתוֹת מְחַלְּלִים הַכֹּהֲנִים אֶת הַשַּׁבָּת בַּמִּקְדָּשׁ וְאֵין עֲלֵיהֶם אַשְׁמָה 6 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁגָּדוֹל מִן הַמִּקְדָּשׁ נִמְצָא כָּאן. 7 אַךְ אִלּוּ יְדַעְתֶּם מַה מַּשְׁמַע 'חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זֶבַח', לֹא הֱיִיתֶם מַרְשִׁיעִים אֶת הַנְּקִיִּים, 8 שֶׁהֲרֵי בֶּן־הָאָדָם הוּא אֲדוֹן הַשַּׁבָּת" 9 הוּא הָלַךְ מִשָּׁם וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת. 10 הָיָה שָׁם אִישׁ שֶׁיָּדוֹ יְבֵשָׁה וְהֵם פָּנוּ אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה: "הַאִם מֻתָּר לְרַפֵּא בְּשַׁבָּת?" וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ.11 אָמַר לָהֶם: "מִי מִכֶּם הָאִישׁ שֶׁכֶּבֶשׂ אֶחָד לוֹ וְאִם יִפֹּל בְּשַׁבָּת לְתוֹךְ בּוֹר לֹא יַחֲזִיק בּוֹ וְיָרִים אוֹתוֹ? 12 וְכַמָּה חָשׁוּב הָאָדָם יוֹתֵר מִן הַכֶּבֶשׂ! לָכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב בְּשַּׁבָּת". 13 אָז אָמַר אֶל הָאִישׁ: "הוֹשֵׁט יָדְךָ!" הוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְאָמְנָם שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ וְהָיְתָה בְּרִיאָה כְּמוֹ הַשְּׁנִיָּה.
ישוע סובב עם תלמידיו בגליל. הם רעבים ואוכלים מן השיבולים בשבת. הפרושים רואים זאת ומבקרים אותו בשליליות על חילול השבת. ישוע מעיר להם כי מטרת השבת אינה להימנע מפעולות מסוימות. ההימנעות היא לשם עבודה רוחנית, וההקפדה על הימנעות מפעילויות היא צביעות. החשוב הוא החסדים, החיוביות והרוחניות ולא הפולחן והזבח. בדיוק באותו אופן חובה לרפא בשבת, ואכן הוא מרפא את ידו של איש בבית הכנסת. האמונה של ישוע היא טהורה ואמיתית; היא עוסקת ביסודות הפנימיים, בחיבור הישיר בין האדם לבורא ולא ביסודות החיצוניים המזויפים.
לסלק מחשבות שליליות
להשתיק את המחשבות הכפיתיות והמייסרות. להתרכז במחשבות החיוביות כלפי עצמנו וכלפי האחרים.
