נחמיה פרק י
"וּבְכָל-זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ. ב וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא בֶּן-חֲכַלְיָה וְצִדְקִיָּה. ג שְׂרָיָה עֲזַרְיָה יִרְמְיָה" נחמיה, י, ב
"וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל-הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל-תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין. ל מַחֲזִיקִים עַל-אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה" נחמיה, י, כט
נכרתת אמנה שעליה חתומים ראשי העם, הלוויים והכוהנים. באמנה מתחייב העם לא לשאת נוכריים, לא לסחור בשבת, לקיים את שנת השמיטה ולהביא למקדש תרומות, מעשרות, ביכורים וקורבנות. מודגשת החשיבות של שמיטת חובות כלפי האחר וחשיבות ההמשכיות של עבודת המקדש, שהיא מרכז הקיום של העם. על האדם לפעול לנתינה בעולם ללא תנאי ולא כדי לקבל תמורה. בנתינה קיימת תמיד הברכה. נתינה תעניק לאדם זכויות, והיא המפתח להגעה למדרגת הצדיקות.
להתמסר
להתמסר, מתוך כוונה להתאחד עם האחר, תוך קבלת העצמי וקבלת האחר ללא תנאי.
