נחמיה פרק ט
"וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. ב וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. ג וַיָּקוּמוּ עַל-עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם" נחמיה, ט, א
מייד אחרי סוכות נערכת אסיפת עם הכוללת תענית. הלוויים שרים מזמורי תהלים ומתארים את קורות העם מאז אברהם אבינו ועד אותה עת. מתוארים חטאי העם שהובילו לגלות, עזיבת תורת משה, הרג הנביאים, רדיפת התענוגות ותאוות הבצע. לאדם החוטא תמיד קיימת האפשרות לעשות את התיקון ולזכות בהמתקת דין. זוהי בחירה השמורה לכל אדם, וזוהי מהות חירותו של האדם בעולם.
להמתיק את הדין
לדעת לפשר בין כוחות הדין לכוחות הרחמים. מהות הריפוי והתיקון היא הפחתת השיפוטיות, לפתוח את הלב ולתת לכוחות הרחמים להכניע את כוחות הדין.
