יהושע, פרק כד
"וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים" יהושע, כד, יג
"וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת ה'…וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת ה' בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן… וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה' " יהושע כד, טו
"וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם" יהושע כד, כה
יהושע פונה למהלך האחרון לפני מותו. הוא כורת ברית בין העם לאלוהיו בשכם בנוכחות כל השבטים. יהושע סוקר את דברי ימי העם מתקופת האבות ועד אותו מעמד. על העם לבחור כעת אם להמשיך לצעוד עם אלוהים או לנטוש את עבודת האל. הוא מחליט כי העם ימשיך עם האל ויזכה לברכה, אחרת העם יכלה ויאבד. העם מתעקש לקיים את הברית והיא נחוגה בשכם. יהושע מת ונקבר בנחלתו. עם ישראל ממשיך לעבוד את אלוהים. כריתת הברית עם אלוהים מסמלת את היראה הנדרשת מבני ישראל ומכל אדם, יראה הנובעת מתוך אהבה וחיבור עמוק ולא מתוך חשש מעונש או מגורם חיצוני אחר.
יראה
יראה מתוך אהבה ולא מפני החשש מעונש, מתוך התעוררות רוחנית ואחדות עם האחר ועם הבריאה.
