"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה"
עמוס ט, יג
יום יבוא והטוב והשלווה ישררו בכול. זוהי נבואת הנחמה של עמוס. אז החורש יפגוש את הקוצר ודורך הענבים את הזורע, כלומר תהליכים שמתרחשים מעט פעמים בשנה בפערי זמן יקרו באופן רצוף כל השנה. אם רק נתמיד בתיקון ובשיפור, יהיה שפע תמידי ואור מוחלט, שפע אשר יכול להתרחש לאחר שבירה ופורענות. הטוב ושלמות הנפש הם אפשרות מתמדת.
לשאוף לשלמות הנפש
לשלב בין ההפכים והניגודים שבתוכנו, לקבל את חוסר השלמות שלנו, כדי להגיע לנקודת השלווה האמיתית שלנו.
"הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ, הֲיִשְׁאַ֤ג אַרְיֵה֙ בַּיַּ֔עַר וְטֶ֖רֶף אֵ֣ין ל֑וֹ"
עמוס ג, ג
כשם ששני אנשים אינם הולכים יחדיו ללא תכלית משותפת, וכפי שאין אריה שואג אלא אם יש לו טרף, כך אין מקריות בבריאה; קיימת השגחה עליונה ותוכנית גדולה שמכוונת את ייעודנו ואת הדברים בעולם, גם אם איננו רואים זאת במבט אנושי, אלא רק בדיעבד.
לראות את התמונה הגדולה
להביט בתמונה הגדולה, בתוכנית האלוהית. התמונה הגדולה תתגלה בדיעבד ,ולכן עלינו לחתור קדימה אל ייעודנו, גם בעת משבר ושפל.
"חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא"
עמוס ז, יב
מלך ישראל מבקש לסלק את הנביא חזרה ליהודה. הוא אינו רוצה לשמוע את הביקורת ואת נבואות הזעם שלו. המלך אינו פועל בהווה; הוא מעדיף שלא לשמוע תוכחה, ובכך מונע מן השינוי להתחולל. ייעודו של הנביא להתנבא ולעמוד בשליחותו, גם אם אינה נעימה לאוזן בעולם הזה. אמציה אינו שועה לתוכחה ואינו עושה מאמץ לתיקון. עמוס מתנבא שהחורבן יתרחש עוד בימי אמציה, וכך היה.
להתנבא
ליצור את העתיד באמצעות פעולות בהווה שמחוללות את השינוי, להיות קשוב לרוח ולנסתר, לחיות ליד הבאר ולא לחשוש מן הלא נודע.
"לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא"
עמוס ה, יג
כאשר העת רעה והרשעים שולטים וכופים את שחיתותם, אין דרך לשנות את רוע הגזירה, וממילא הרשעים לא עתידים לשנות את התנהגותם, לכן עדיף לאיש החכם והצדיק להניח לכוחות העליונים לעשות את שנדרש לעשות. העונש הוא בלתי־נמנע ואין לשנותו. כוחן השלילי של המילים עלול להיות מזיק, לכן נכון לעשות בהן שימוש מושכל.
להשתמש נכון במילים
למילים יש כוח רב, הן עלולות לפגוע או לרומם ,לטהר או לטמא, עלינו להשתיק את האנוכי ולהשתמש באופן חיובי וזהיר בכוחן של המילים.
"כִּי בְּיוֹם פָּקְדִי פִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל עָלָיו וּפָקַדְתִּי עַל מִזְבְּחוֹת בֵּית אֵל וְנִגְדְּעוּ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ"
עמוס ג, יד
ביום שבו יתבררו החטאים והעבירות הרבות, יפול המזבח הכוזב, זה המתחרה באמיתי שבירושלים. הרדיפה אחרי אלילים וחומריות תוביל לאבדון ויוותרו ממנה רק אבני חורבן. אין תחליף לאמונה האמיתית ולניקיון הכפיים. תנאי לגאולה הוא היטהרות.
להיטהר מחושך לאור
טיהור רוחני מעיוורון לתפיסת המציאות האמיתית, להיטהר ולהתנקות מן העבר, ליצור מתוך התעוררות ורעב פנימי.
"לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי, כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים"
עמוס ז, יב
עמוס מתנבא בזעם כלפי אצולת ממלכת ישראל המקטרגת כלפיו שישוב להתפרנס הרחק מהם ביהודה. הם אינם רוצים לשמוע את התוכחה שלו שמפריעה את שלוותם. הוא מתריס כלפיהם שאין זה עיסוקו ושאינו מתפרנס מכך, וכי הוא נביא בשליחות האל. כאשר אדם נשלח להעביר מסר קשה על מצבנו, יש לקבל זאת בהבנה. יש לקבל את חוסר השלמות שלנו. אין לדחות את המסר ואת המוסר כי המציאות לא תשתנה רק מתוך התנשאות ולעג.
לאמן את עצמנו להיות חיוביים
קבלה עצמית ומחילה הן המפתח לריפוי ולגאולה. עלינו לקבל את חוסר השלמות של חיינו ולהפוך אותו למקור כוח.
"דִּרְשׁוּ טוֹב וְאַל רָע לְמַעַן תִּחְיוּ"
עמוס ה, י
ככל שתעשו רק טוב ותגלו אחריות למעשיכם, כך הדבר יוסיף לכם חיים הן בעולם הזה והן בעולם האמת. ככל שתעלו במדרגות הרוח, כך תצברו זכויות רבות יותר.
ליטול אחריות ולתקן
ליטול אחריות, ולתת דין וחשבון על מעשינו. הדרך לתיקון ולשינוי חיינו פתוחה תמיד.
"הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאל"
עמוס ה, ו
לעולם אין להיות שאננים וליהנות מן המצב הטוב למראית עין או להיתלות במצב הטוב של האחר מתוך רצון להידמות לו. הפורענות אורבת מעבר לפינה והמציאות היא הפכפכה. יש להעריך את מה שזכיתם לו. יש להעריך את הטוב, להיאחז בו ולשפר אותו. את הטוב יש למצוא בתוכנו ולא לרעות בשדות זרים.
להעריך את הטוב
לראות את הטוב בכל דבר, ולקבל בברכה גם את הרע. לעבור משיפוטיות לחמלה .להתעלות מעל הגשמיות ולהוקיר תודה.
