שמואל ב, פרק ח
"וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה וַיֹּשַׁע יְהוָה אֶת־דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ, וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ אֶל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם" שמואל ב, ח, ו
"וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים בְּכָל־אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים וַיְהִי כָל־אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת־דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ, וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל־עַמּוֹ" שמואל ב, ח, יד
דוד המלך צובר הצלחות בזו אחר זו. הוא מכה את הפלשתים, את המואבים, את הארמים, האדומים ועוד עמים רבים שהיו אויבי ישראל בעבר. כיבושיו מאפשרים שגשוג של הממלכה. דוד אינו שוכח לרגע מה מקור כוחו ומהו מקור השפע – אלוהים, ולכן הוא נושע בכל פעם מחדש. דוד שומר באדיקות על שלטון נקי ותומך, כאשר במרכז עשייתו משפט וצדקה, כלומר עמידה איתנה בחוקים האלוהיים לצד התנהגות מוסרית וסיוע לשכבות החלשות בחברה. דוד נוהג הן לפי הדין והן לפנים משורת הדין, ועל כך הוא זוכה לישועת אלוהים.
להכיר ולחגוג את מקור השפע
מקור השפע נמצא מחוץ לנו ולא בתוכנו, לכן עלינו להיות אסירי תודה ולדעת לחלוק ולחגוג את השפע עם העולם.
