53 כַּאֲשֶׁר סִיֵּם יֵשׁוּעַ אֶת הַמְּשָׁלִים הָאֵלֶּה הָלַךְ מִשָּׁם. 54 הוּא בָּא אֶל עִירוֹ וְלִמֵּד אוֹתָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַד כִּי הִשְׁתּוֹמְמוּ וְאָמְרוּ: "מִנַּיִן לוֹ הַחָכְמָה הַזֹּאת וּמַעֲשֵׂי הַנִּסִּים 55 הֲרֵי זֶה בְּנוֹ שֶׁל הַנַּגָּר. הֲלֹא שֵׁם אִמּוֹ מִרְיָם וְאֶחָיו יַעֲקֹב וְיוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן וִיהוּדָה . 56וְאַחְיוֹתָיו הֲרֵי כֻּלָּן פֹּה אִתָּנוּ. אִם כֵּן מִנַּיִן לוֹ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" 57 הוּא הָיָה לָהֶם לְמִכְשׁוֹל. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אֵין נָבִיא בְּעִירוֹ וּבְבֵיתוֹ" 58 וְלֹא עָשָׂה שָׁם נִסִּים רַבִּים בִּגְלַל חֹסֶר אֱמוּנָתָם.
ישוע חוזר לעירו נצרת, שם נכנס לבית הכנסת ומעניק להם דרשות חוכמה. הם מגיבים בביטול, כי מכירים את משפחתו ואת אביו הנגר, ולכן מזלזלים בו ובתורתו. הם מתקשים להאמין כי האיש מן המשפחה המוכרת הוא איש האלוהים. בשל כך הוא אינו עושה ניסים שם, כי אין בהם אמונה. יושבי בית הכנסת ואנשי נצרת מגרשים את ישוע מהעיר ורודפים אותו עד הר הקפיצה כדי להשליך אותו לתהום. ישוע מתחמק מבלי שהם מבינים כיצד. הוא חוזר לכפר נחום ומלמד שם. דווקא במקום שממנו יצא, לא מעריכים אותו ואת הישגיו, מפגינים כלפיו רוע, שמחה לאיד וקנאה, רגשות אנושיים נמוכים אשר חוסמים מאמונה ומברכה. אנשי המקום בוחרים בשליליות, וישוע נותר נאמן לאמת שלו וממשיך הלאה.
להמנע ממבטים של רוע
הגנה מפני צרות עין, שמחה לאיד, עין הרע והפחתת מבט הרוע כלפי האחר.
