טו אַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ אֶל יֵשׁוּעַ סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים מִירוּשָׁלַיִם 2 וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "מַדּוּעַ עוֹבְרִים תַּלְמִידֶיךָ עַל מָסֹרֶת הַזְּקֵנִים, שֶׁאֵין הֵם נוֹטְלִים יָדַיִם לַסְּעוּדָה?"
3 הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: "מַדּוּעַ גַּם אַתֶּם עוֹבְרִים עַל מִצְוַת אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם 4 הֵן הָאֱלֹהִים צִוָּה, 'כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ' וּ'מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת', 5 אֲבָל אַתֶּם אוֹמְרִים, 'כָּל הָאוֹמֵר לְאָבִיו אוֹ לְאִמּוֹ, כָּל דָּבָר מִשֶּׁלִי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ 6 אֵינוֹ חַיָּב לְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ'; וַהֲפַרְתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם. 7 צְבוּעִים! הֵיטֵב נִבָּא עֲלֵיכֶם יְשַׁעְיָהוּ בְּאָמְרוֹ 8 'הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי. 9 וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה'."
10 הוּא קָרָא לָעָם וְאָמַר לָהֶם: "שִׁמְעוּ וְהָבִינוּ 11 לֹא הַנִּכְנָס אֶל הַפֶּה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה – זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם".12 נִגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: "הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַפְּרוּשִׁים בְּשָׁמְעָם אֶת הַדָּבָר הִזְדַּעְזְעוּ" 13 הֵשִׁיב וְאָמַר: "כָּל נֶטַע אֲשֶׁר לֹא נָטַע אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָקוֹר יֵעָקֵר. 14 הַנִּיחוּ לָהֶם. מוֹרֵי־דֶרֶךְ עִוְרִים הֵם לְעִוְרִים; וְאִם עִוֵּר מַדְרִיךְ אֶת הָעִוֵּר הֲרֵי שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לַבּוֹ"
הפרושים מבקרים את ישוע על כך שתלמידיו אינם נוטלים ידיים לפני הסעודה בהתאם למסורת. ישוע עונה להם כי ההנחיות הערכיות והמוסריות, כמו כיבוד אם ואב, חשובות הרבה יותר מן ההנחיות המעשיות, כמו שמירה על סוגי האוכל המותרים. לכן כל מי שמבקר את המאמינים האמיתיים הוא צבוע. הדבר החשוב הוא מה אנשים חושבים ואומרים בליבם, ולא מה עושים כלפי חוץ. מי שפועל באופן חיצוני בלבד, הוא מאמץ הרגלים שליליים אשר אינם מהותיים, ולכן הוא עיוור ואין ללכת אחריו. ההרגל השלילי הוא סוד של התמכרות אשר מסיתה אותנו מהאמונה האמיתית. הטומאה האמיתית היא זו שבלב.
לשנות הרגלים שליליים והתמכרויות
לקבל את חוסר השלמות של חיינו, להגמל מהתמכרויות, ריגושים ורדיפה אחרי דימויים, לחזור לשלוט בגופנו באמצעות ויתור על הצרכים האנוכיים.
