הבשורה על-פי מתי פרק כו

יהודה איש קריות פונה לכהנים שיסגירו את ישוע

14 לְאַחַר מִכֵּן הָלַךְ אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת שְׁמוֹ, אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים 15  וְאָמַר: "מָה אַתֶּם רוֹצִים לָתֵת לִי וַאֲנִי אֶמְסֹר אוֹתוֹ לָכֶם?" נָתְנוּ לוֹ שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי כֶּסֶף, 16 וּמֵאוֹתָהּ עֵת חִפֵּשׂ הִזְדַּמְּנוּת לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ.

17 בָּרִאשׁוֹן לְחַג הַמַּצּוֹת נִגְּשׁוּ הַתַּלְמִידִים אֶל יֵשׁוּעַ וְשָׁאֲלוּ: "הֵיכָן אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנָּכִין לְךָ לֶאֱכֹל אֶת הַפֶּסַח" 18 הֵשִׁיב לָהֶם: "לְכוּ הָעִירָה, אֶל פְּלוֹנִי וְאִמְרוּ לוֹ, 'כֹּה אָמַר רַבֵּנוּ, עִתִּי קְרוֹבָה. אֶצְלְךָ אֶעֱשֶׂה אֶת הַפֶּסַח עִם תַּלְמִידַי" 19 הַתַּלְמִידִים עָשׂוּ כְּמִצְוַת יֵשׁוּעַ וְהֵכִינוּ אֶת הַפֶּסַח.20 בָּעֶרֶב הֵסֵב עִם הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, 21 וְכַאֲשֶׁר אָכְלוּ אָמַר: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֶחָד מִכֶּם יַסְגִּירֵנִי" 22 הֵם הִתְעַצְּבוּ מְאֹד וְהֵחֵלּוּ אִישׁ אִישׁ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ: "זֶה אֲנִי, אֲדוֹנִי"  23 הֵשִׁיב וְאָמַר: "הַטּוֹבֵל אִתִּי אֶת יָדוֹ בַּקְּעָרָה הוּא יַסְגִּירֵנִי. 24 בֶּן־הָאָדָם אָמְנָם הוֹלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו, אַךְ אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר יַסְגִּיר אֶת בֶּן־הָאָדָם. הָאִישׁ הַהוּא, מוּטָב הָיָה לוֹ אִלּוּלֵא נוֹלַד". 25 הֵגִיב יְהוּדָה שֶׁהָיָה עָתִיד לְהַסְגִּירוֹ – וְשָׁאַל: "זֶה אֲנִי, רַבִּי?"הֵשִׁיב לוֹ: "אַתָּה אָמַרְתָּ."

יהודה איש קריות, מתלמידיו של ישוע, פונה אל הכוהנים ומציע להם להסגיר את ישוע, אשר עורר תסיסה בעם. יהודה כבר התבלט באופיו הרע בסיפור האישה בבית עניה, כאשר כעס על כך שהיא מבזבזת שמן יקר על משיחתו של ישוע. הוא מייצג את האנוכי, את החומרני ואת רודף הכבוד. דרכו אל האפלה סלולה. ישוע יודע את כל זאת ומזמן את כולם לסעודה האחרונה. מנסים לנחש מיהו זה אשר יסגיר אותו. יהודה פונה לישוע ושואל אם הוא יהיה המוסר. הוא מוותר על כל שהאמין בו, על האני האמיתי שלו. ישוע אשר כבר יודע את זהות המוסר, אינו מכחיש. הוא ממשיך לפעול בקור רוח, ממשיך להוביל באמונה ולא נכנע לחולשה האנושית.

לנטרל רגשות אשם
להכיר ולתקן את חטאי העבר, לנטרל את רגשות האשם ולשוב אל האני האמיתי, המואר.