נחמיה פרק א
"וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלִָם. ג וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ. ד וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם" נחמיה, א, ב
נחמיה הוא שר המשרת בחצר המלך בשושן בירת פרס. מירושלים מדווחים לו כי המצב גרוע – רבים נשבו, ואלו שנותרו בעיר שרויים במצוקה גדולה. נחמיה מתפלל לאלוהים שיסלח לעמו על חטאיו ומבקש שהאל יזכור כי אחרי העונש מגיעים התיקון והשיבה לציון. נחמיה מבקש מאלוהים את הכוח לפעול מול המלך כדי לסייע לעמו. נחמיה שרוי בדכדוך עקב הידיעות הקשות המגיעות מירושלים. עליו להתעשת ולחתור לפעולה כדי לתקן את המצב. שקיעה במרה שחורה איננה אפשרות.
לקום מן השפל
הדיכאון הוא מתת שמיים, הזדמנות להתעוררות רוחנית במסגרת המאבק בין כוחות ההרס והיצירה. הדיכאון הוא גורם התגלותי, רק באמצעות ההתוודעות ניתן לקום מן השפל ולהשיב את השליטה לחייך.
