עזרא פרק א
"כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס–כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה" עזרא, א, ב
"וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ, הוֹצִיא אֶת-כְּלֵי בֵית-יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם, וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו. ח וַיּוֹצִיאֵם, כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, עַל-יַד, מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר; וַיִּסְפְּרֵם, לְשֵׁשְׁבַּצַּר, הַנָּשִׂיא, לִיהוּדָה" עזרא, א, ז
"כָּל-כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת; הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר, עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה–מִבָּבֶל, לִירוּשָׁלִָם" עזרא א, יא
לאחר חורבן ירושלים על ידי נבוכדנצר בשנת 586 לפנה"ס, רבים מגולי יהודה שוהים באזור בבל. הפרסים מדיחים את הבבלים והופכים לשליט האזורי החזק. הם יורשים אימפריה אדירה. כורש עולה לשלטון ומאפשר לעמים שהוגלו לשוב למולדתם כחלק ממדיניות שבה ישרתו את השלטון הפרסי במחוזות שאליהם הם שבים. הצהרת כורש, אשר ניתנת בשנת 538 לפנה"ס, מאפשרת לגולים לשוב ליהודה ולהחזיר אליו את מקצת מכלי המקדש שנלקחו לבבל. האפשרות להשיב את הניצוצות האבודים קיימת תמיד; הבחירה היא בידי האדם. היהודים אשר שהו עשרות שנים בגלות, וכבר התאקלמו במקומותיהם החדשים, בוחרים, למרות כל הקשיים הפיזיים, לשוב אל המקום שבו נמצא הניצוץ האמיתי.
לחלץ את הניצוצות האבודים
לטעון מחדש את המשמעות של חיינו – אהבה ונתינה. בליבנו שוכנים ניצוצות אבודים, עלינו לגאול ולרפא אותם.
