עזרא פרק ח
"וּמִן-הַנְּתִינִים, שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם–נְתִינִים, מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים: כֻּלָּם, נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת. כא וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל-הַנָּהָר אַהֲוָא, לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ–לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל-רְכוּשֵׁנו" עזרא, ח, כ
"וַיִּתְּנוּ אֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ, לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּפַחֲווֹת, עֵבֶר הַנָּהָר; וְנִשְּׂאוּ אֶת-הָעָם, וְאֶת-בֵּית הָאֱלֹהִים" עזרא, ח, לו
לעזרא מצטרפים בעלייתו לירושלים שנים עשר בתי אב (כמניין שבטי ישראל), כוהנים, לוויים ונצר למשפחת בית דוד. עזרא משכנע עובדי קודש להצטרף אליו כדי לחזק את עבודת המקדש. הוא מארגן תרומות ומנחה את הכוהנים לטפל בנושא התרומות. העולים יוצאים מבבל בערב פסח (זכר ליציאת מצרים), ומגיעים בשלום לירושלים. התרומות ניתנות והקורבנות מועלים בהצלחה. על האדם לפעול מתוך תחושת שליחות והתלהבות פנימית. רק כך הוא יוכל להגשים את הרעיונות הנעלים אשר מהווים את תכלית חייו. העולים אשר עשו כברת דרך ארוכה, תוך סיכון אישי רב, זוכים לחגוג ולטפס למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר.
להלהיב
להלהיב את הלב ולהרחיב את המודעות עד שתופיע ההארה. להתמסר להשבת הניצוצות מתוך התלהבות וענווה.
