"כִּי-קָרוֹב יוֹם-יְהוָה, עַל-כָּל-הַגּוֹיִם:  כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ, גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ. כִּי, כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל-הַר קָדְשִׁי, יִשְׁתּוּ כָל-הַגּוֹיִם, תָּמִיד; וְשָׁתוּ וְלָעוּ, וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ.  יז וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה, וְהָיָה קֹדֶשׁ; וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב, אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם"

עובדיה, א, טו

הנביא יוצא כנגד האדומים אשר שמחים לאידם של היהודים במפלתם ובחורבן ירושלים. בעתיד ישובו היהודים לירושלים ויחיו את עבודת המקדש, בזמן שהאדומים יושמדו ועריהם יחרבו. האדומים אשר הולכים בעקבות הקנאה, מתדרדרים לשפל מוסרי, אשר ימשוך אותם לתהום. השליליות והקנאה יגזרו את אובדנם שלהם.

למגר את הקנאה
לנקות הקנאה אשר מעכירה את השלווה ותוצאותיה הן הרס ואובדן.