רבא רוצח את רבי זירא בסעודת פורים
תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז, עמוד ב.
אָמַר רָבָא: חַיָּב אָדָם לְהִתְבַּסֵּם בְּפוּרִים
עַד שֶׁלֹּא יֵדַע בֵּין "אָרוּר הָמָן" לְ"בָרוּךְ מָרְדְּכַי".
רָבָא וְרַ' זֵירָא עָשׂוּ סְעֻדַּת פּוּרִים בְּיַחַד.
נתְבַּסֵּם רַבָּה, עָמַד וּשְׁחָטוֹ לְרַ' זֵירָא.
לְמָחָר בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְהֶחֱיָהוּ.
לְשָׁנָה אָמַר לוֹ: יָבוֹא מַר וְנַעֲשֶׂה סְעֻדַּת פּוּרִים בְּיַחַד.
אָמַר לוֹ: לֹא בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִתְרַחֵשׁ נֵס.
חג פורים הוא חג מיוחד ביהדות. בחג זה היהודי מצווה להסיר מעליו את המלבושים היום־יומיים שלו ואת המגבלות החיצוניות ולברר את הסוד הפנימי, כמו שנאמר "נכנס יין יצא סוד". בפורים האדם לוקח הפוגה מן הלימוד ומתנהג ללא מגבלות מוסר, עד אובדן חושים. בסיפור זה מדובר באירוע של התפרקות מוחלטת.
רבא הורג את רבי זירא מתוך אובדן חושים. למוחרת, כאשר הוא מתפכח, הוא נבהל מהתוצאה ומסייע לו להירפא בדרך נס. בשלב זה הוא מבקש רחמים וחרטה. למעשה לאחר שהתפכח הוא נוכח בגבולות הטוב והרע. רק כך מתבררת לו חשיבות המידות הטובות, ההבדל בין האסור והמותר. אולם כאשר רבא אומר לו שיעשו שוב סעודת פורים בשנה הבאה, אומר לו רבי זירא, "כי לא כל יום פורים", ולא תמיד יתרחש הנס.
החשוב הוא הלקח שנלמד, הלמידה מטעויות העבר. הנס הוא דבר חד־פעמי. אי־אפשר להתבסס עליו; תפקידו להעביר מסר ושיעור, אולם לאחר שנלמד יש להפנים וליישם אותו ולא לחזור עליו שוב. את הפורענות יש להשאיר מאחור, ליצור יש חדש. השלמות מושגת באמצעות חוסר השלמות; האור מתגלה באמצעות החושך. תמיד ישנה הזדמנות נוספת לתקן, להתעורר ולזכות שוב בחסד. המפתח להשגת החסד הוא השבת השליטה על חיינו ויצירת הסתכלות מלאה ומאוזנת לחיים.
לזכור את החשוב
ללמוד מטעויות העבר, להפוך את הרע לטוב, להסתכל על הדברים באופן מאוזן, להציף וללמוד מן הלקח היקר.
