חוני המעגל מתעורר כעבור שבעים שנה
תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כג, עמוד א
אָמַר רַ' יוֹחָנָן:
כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה:
"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים”
אָמַר: "וְכִי יֵשׁ מְנַמְנֵם שִׁבְעִים שָׁנָה בַּחֲלוֹם?
– פַּעַם אַחַת הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא נוֹטֵעַ חָרוּב.
אָמַר לוֹ: זֶה לְכַמָּה שָׁנִים טוֹעֵן פֵּרוֹת ?אָמַר לוֹ: לְשִׁבְעִים שָׁנָה.
אָמַר לוֹ: כְּלוּם בָּרִי לְךָ שֶׁתִּחְיֶה שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֹאכַל מִמֶּנּוּ?
אָמַר לוֹ: אֲנִי מָצָאתִי אֶת הָעוֹלָם בַּחֲרוּבִים; כְּשֵׁם שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי לִי כָּךְ אֶטַּע אֲנִי לְבָנַי.
יָשַׁב חוֹנִי לֶאֱכֹל, נָפְלָה עָלָיו שֵׁנָה וְנִתְנַמְנֵם.עָלָה צוּק וְהִקִּיף עָלָיו וְנִתְכַּסָּה מִן הָעַיִן וְיָשֵׁן שִׁבְעִים שָׁנָה.
כְּשֶׁנִּנְעַר רָאָהוּ לְאָדָם אֶחָד שֶׁהוּא מְלַקֵּט מֵאוֹתוֹ חָרוּב.
אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁנְּטַעְתּוֹ?אָמַר לוֹ: אֲבִי אַבָּא.
אָמַר: וַדַּאי מְנַמְנֵם הָיִיתִי שִׁבְעִים שָׁנָה.רָאָה אֲתוֹנוֹ שֶׁיָּלְדָה לוֹ עֲיָרִים עֲיָרִים.
הָלַךְ לְבֵיתוֹ, אָמַר לָהֶם: בְּנוֹ שֶׁל חוֹנִי הַמְּעַגֵּל הֵיכָן?אָמְרוּ לוֹ: בְּנוֹ אֵינוֹ בָּעוֹלָם, אֲבָל יֵשׁ בֶּן בְּנוֹ.
אָמַר לָהֶם: "אֲנִי חוֹנִי הַמְּעַגֵּל" – וְלֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ.הָלַךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ,
שָׁמַע הַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּרוּרָה לָנוּ שְׁמוּעָה זוֹ עַכְשָׁו כִּבְיָמָיו שֶׁל חוֹנִי הַמְּעַגֵּל,
שֶׁכְּשֶׁהָיָה נִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כָּל קֻשְׁיָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם לַחֲכָמִים הָיָה מְיַשְּׁבָהּ.
אָמַר לָהֶם: "אֲנִי חוֹנִי", וְלֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ, וְלֹא נָהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד כָּרָאוּי לוֹ.
חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים – וָמֵת. אָמַר רָבָא! זֶה שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: "אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא".
הסיפור של חוני עוסק בהשפעת מעשינו על הדורות הבאים. הוא מתחיל בשיר המעלות "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". חוני מנמנם כשבעים שנה, כמניין ימי הגלות. כאשר הוא מתעורר, הוא רואה אחרים נהנים מפירות החרוב שנטע, אך איש כבר אינו מכירו. חוני נוטע חרוב כשם שאבותיו עשו לפניו, והוא נהנה ממנו כעת. דברים רבים אשר אנו עושים ביום־יום משמעותם באה לידי ביטוי רק בעתיד, לעיתים זמן רב אחרי שכבר איננו באותו מקום, לכן צריך לחלום.
משמעות החלום היא קודם כול חזון, לראות את העתיד במיטבו בכל דבר ודבר. לאחר מכן לקבוע יעדים ולחתור בהתמדה להשגתם, גם למול מכשולים רבים. ברובד הרוחני, יש לעסוק בלימוד, להרבות דעת, גם אם הדברים מופשטים ורחוקים. המשמעות האמיתית של הקיום היא בעצם שיפור תמידי פנימי ורוחני.
חוני המעגל מתעורר כעבור שבעים שנה. אפילו בנו כבר אינו בחיים, ואף אותו כבר אין מזהים. כל מי שהיה בחייו כבר מת, אבל הפרי קיים ונהנים מהפירות שלו. הסיפור הזה מסתיים בכך ש"או חברותא או מיתותא", כלומר או שאתה בחברה, שיש לך חברים, קהילה, משפחה, חברים, או שאתה מת. כאשר חזר אחרי כשבעים שנה אף אחד לא הכיר אותו, והדבר שבר את ליבו. בודד וגלמוד הוא מת. החלום והחזון והרוח יכולים להניע אנשים ואומות כאשר הדברים נעשים יחד. בדיוק כפי שעם נרדף וגולה מצליח להשיב לעצמו את ארצו כעבור שנים רבות, כך בכוחו של החלום להפוך למציאות.
להתמיד ביעד ללא ויתורים
להסיר מכשולים ולהשלים את היעדים, לא להיכנע לעצלות, לדחפים ולפחד. להתמיד ולחתור כל העת למרחקים.
