בתו של נקדימון מלקטת גללי בהמות

תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סה, עמוד א – דף סז, עמוד א

מַעֲשֶׂה בְּרַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר
וְהָיָה יוֹצֵא מִיְּרוּשָׁלַיִם, וְהָיוּ תַּלְמִידָיו מְהַלְּכִים אַחֲרָיו.
רָאָה רִיבָה אַחַת שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים
מִבֵּין גֶּלְלֵי בְּהֶמְתָּם שֶׁל עַרְבִיִּים.
כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ נִתְעַטְּפָה בִּשְׂעָרָהּ וְעָמְדָה לְפָנָיו.
אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִי אַתְּ? שָׁתְקָה.
שׁוּב אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ?
אָמְרָה לוֹ: בַּת נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוֹרְיוֹן אֲנִי.
אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מָמוֹן שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הֵיכָן הָלַךְ?
אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, לֹא כָּךְ מוֹשְׁלִים מָשָׁל בִּירוּשָׁלַיִם: "מֶלַח מָמוֹן חָסֵר" ?
וְשֶׁל חָמִיךְ הֵיכָן הוּא? אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, בָּא זֶה וְאִבֵּד אֶת זֶה.
אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה כְּשֶׁחָתַמְתָּ עַל כְּתֻבָּתִי?
אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו: זָכוּר אֲנִי, כְּשֶׁחָתַמְתִּי עַל כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ,
הָיִיתִי קוֹרֵא בָּהּ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב מִבֵּית אָבִיהָ, חוּץ מִשֶּׁל חָמִיהָ.
בָּכָה רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְאָמַר: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם;
וּבִזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם,
מוֹסְרָם בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה, וְלֹא בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה, אֶלָּא בְּיַד בְּהֶמְתָּם שֶׁל אֻמָּה שְׁפָלָה.

רבי יוחנן בן זכאי הוברח מתוך ירושלים הנצורה, שרד את החורבן והקים את היהדות מחדש ביבנה. סיפור זה מעביר לנו את חוויית ההרס והחורבן הפיזי והמוסרי של העם לאחר המרד הגדול, חוויה שתלווה את העם כאירוע מכונן לנצח.

בת נקדימון הייתה מהבנות הנחשבות והמכובדת בירושלים, וכעת היא מלקטת גללי בהמות בדרך למחייתה. לפני כן חייתה בעושר, בפאר ובאטימות כלפי עניי העיר ותושביה. כעת הידרדרה לעוני ולשפל קשים. כל ממון אביה אבד, וכעת אין לה ערך. כאשר חייתה בעושר לא תמכה בעניים, לא עזרה לאחר, והייתה עסוקה אך ורק בעצמה ובהנאותיה, בגאווה ובקנאה בשכניה. כעת אין מי שיתמוך בה. כאשר יכולה הייתה, לא נתנה חסדים, ולכן אינה זוכה לחסד כעת.

רבי יוחנן בן זכאי עד לאובדן ולשפל ולכן הוא בוכה על כך. העם נענש על חטאיו ועל אטימותו; עליו לעבור תהליך של כפרה כדי להשתקם, לבצע את התיקון המתבקש, ליטול אחריות ולצאת למסע המפרך, אך הבלתי־נמנע. בזמן שהרמה המוסרית כה נמוכה, הלב חסום בפני צדקה, דאגה לאומללים ועשיית חסד. האל מוסר את עמו לידי אומה שפלה, למעשה לא רק לידי אומה שפלה, אלא גרוע מכך, לבהמתה של אומה שפלה. 

למגר את הקנאה
לנקות הקנאה אשר מעכירה את השלווה ותוצאותיה הן הרס ואובדן.