אשתו של אביי מסלקת את חומא היפה
תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סה, עמוד א.
חוּמָא אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי בָּאָה לִפְנֵי רָבָא,
אָמְרָה לוֹ: פְּסֹק לִי מְזוֹנוֹת. פָּסַק לָהּ.
פְּסֹק לִי יַיִן. אָמַר לָהּ: יוֹדֵעַ אֲנִי בְּנַחֲמָנִי שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹתֶה יַיִן.
אָמְרָה לוֹ: חַיֶּיךָ, רַבִּי, שֶׁהָיָה מַשְׁקֵנִי בְּשׁוֹפְרָזִין כָּזֶה.
עִם שֶׁהִיא מַרְאָה לוֹ גִּלְּתָה אֶת זְרוֹעָהּ וְנָפַל אוֹר בְּבֵית הַדִּין.
עָמַד רָבָא, נִכְנַס לְבֵיתוֹ וּתְבָעָהּ לְבַת רַב חִסְדָּא.
אָמְרָה לוֹ: מִי הָיָה הַיּוֹם בְּבֵית דִּין?
אָמַר לָהּ: אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי.
יָצְאָה אַחֲרֶיהָ וְהִכְּתָה אוֹתָהּ בְּקוּלְפִי שֶׁל שִׁדָּה
עַד שֶׁהוֹצִיאָתָהּ מִכָּל מְחוֹזָא.
אָמְרָה לָהּ: הָרַגְתְּ שְׁלוֹשָׁה וּבָאת לַהֲרֹג עוֹד?
חומא מגיעה לבית הדין של רבא כדי שיפסוק לה מזונות לאחר שבעלה אביי נפטר. אביי היה בעלה השני וחברו לבית הדין ולבית המדרש של רבא. חומא דורשת לקבל יין במזונותיה, משום שעל פי ההלכה צריך לספק לה את מה שהייתה מורגלת בו. רבא טוען לעומת זאת, מתוך היכרותו את הזוג ואת ביתם, כי לא הייתה מורגלת ביין. כדי להוכיח שכן הייתה מורגלת, היא מתארת את גביעי היין בביתה וכיצד נהגו לשתות בהם.
כאשר חומא נכנסת לבית הדין היא חושפת את זרועה, ואז נופל אור, כלומר היא דמות יפה מאוד, מעוררת רושם, מפתה ודעתנית. היא עומדת על שלה. בנקודה זו בוחר רבא להוציא עצמו מתפקיד הדיין בגלל היכרותם הקודמת. מדובר בהיכרות מתוחה על גבול המיניות. כאשר רבא חוזר לביתו, הוא רוצה לשכב עם אשתו. היא שואלת אותו מי היה בבית הדין היום. הוא משיב לה שחומא הייתה, ואז היא מבינה כי חומא עוררה אצלו את החשק. חמתה בוערת והיא יוצאת החוצה, רודפת אחריה, ומסלקת אותה מן העיר, ומטיחה בה שהיא הרגה כבר שני בעלים ועכשיו היא רוצה להרוג גם את השלישי. היא מזהה את האפלה שבנשמתה של חומא ואינה משאירה לה את ההזדמנות לעשות את הפורענות. חומא לא עשתה תשובה אמיתית וגורמת שוב לפיתוי ולהרס.
זהו סיפור על תשוקה, על חולשת אופי ועל התכונה שלא לעמוד בניסיון כוחו הקטלני של הפיתוי. האור במקרה זה מסנוור וזהו אור כוזב אשר מפחית ומחטיא. זה אינו האור לנשמה, אלא אור מעוור, אור שמסתיר ומחרב את אור האמת.
לגלות את הנסתר מתוך האפלה
תיקון אמיתי יכול להתרחש רק כאשר הלב נחשף. רק כאשר נגלה את החשכה שבתוכנו, תופיע הגאולה.
