אליהו פוגש את רשב"י בפתח המערה
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לג, עמוד ב – דף לד, עמוד א
יָשְׁבוּ רַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' שִׁמְעוֹן וְיָשַׁב אֶצְלָם יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים.
פָּתַח רַ' יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֻמָּה זו,
תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְּנוּ מֶרְחֲצָאוֹת. רַ' יוֹסֵי שָׁתַק. נַעֲנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי
וְאָמַר: כָּל מָה שֶׁתִּקְּנוּ לֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם: תִּקְּנוּ שְׁוָקִים – לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת – לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָם,
גְּשָׁרִים – לִטֹּל מֵהֶם מֶכֶס. הָלַךְ יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וְסִפֵּר דִּבְרֵיהֶם וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת.
אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִלָּה – יִתְעַלֶּה, יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק – יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי,
שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה – יֵהָרֵג. הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ וְנִתְחַבְּאוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.
כָּל יוֹם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְבִיאָה לָהֶם פַּת וְכַד שֶׁל מַיִם וְסָעֲדוּ.
כְּשֶׁגָּבְרָה הַגְּזֵרָה אָמַר לִבְנוֹ: נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן, שֶׁמָּא יְצַעֲרוּהָ וּתְגַלֶּה.
הָלְכוּ וְנִתְחַבְּאוּ בִּמְעָרָה. נַעֲשָׂה נֵס וְנִבְרָא לָהֶם חָרוּב וּמַעְיָן, וְהָיוּ פּוֹשְׁטִים בִּגְדֵיהֶם וְיוֹשְׁבִים עַד צַוָּארָם בַּחוֹל.
כָּל הַיּוֹם עָסְקוּ בַּתּוֹרָה: בִּזְמַן תְּפִלָּה הָיוּ מִתְלַבְּשִׁים וּמִתְעַטְּפִים וּמִתְפַּלְּלִים,
וְאַחַר כָּךְ הָיוּ חוֹזְרִים וּפוֹשְׁטִים בִּגְדֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְלוּ.
יָשְׁבוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּמְּעָרָה. בָּא אֵלִיָּהוּ וְעָמַד עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה, אָמַר: מִי יוֹדִיעַ לְבֶן יוֹחַאי שֶׁמֵּת הַקֵּיסָר וּבָטְלָה גְּזֵרָתוֹ?יָצְאוּ וְרָאוּ בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁהֵם חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים. אָמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה!
כָּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִים עֵינֵיהֶם מִיָּד נִשְׂרָף, יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לְהַחֲרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם? חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם!
חָזְרוּ וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמְרוּ: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! יָצְאוּ וְיָשְׁבוּ עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה. רָאוּ צַיָּד עוֹמֵד וְצָד צִפּוֹרִים וּפוֹרֵס מְצוּדָתוֹ.
וּכְשֶׁשָּׁמַע רַ' שִׁמְעוֹן בַּת קוֹל אוֹמֶרֶת: "דִּימוֹס, דִּימוּס" – הַצִּפּוֹר נִצּוֹלֶת, וּכְשֶׁשָּׁמַע בַּת קוֹל אוֹמֶרֶת: "סְפֵקוּלָא" – הָיְתָה נִצּוֹדֶת וְנִלְכֶּדֶת. אָמַר: צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שָׁמַיִם אֵינָהּ נִצּוֹדֶת, נֶפֶשׁ אָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
יָצְאוּ מִן הַמְּעָרָה. כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה רַ' אֶלְעָזָר מַכֶּה הָיָה רַ' שִׁמְעוֹן מְרַפֵּא. אָמַר לוֹ: בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה.
סיפור זה על רשב"י עוסק במתח שבין המשאבים הפיזיים והרוחניים. רבי יהודה מתפעל מבניית הרומאים, ואילו רשב"י מזלזל בה, בטוענו כי הרומאים בונים לצורכיהם בלבד, ואין בבנייתם שום דבר רוחני, רק בנייה פיזית לשם עצמם. רשב"י ובנו נמלטים לבית המדרש, שהוא המקום הנשגב ביותר לעבודה רוחנית, לאחר שנודע לרומאים דבר זלזולם בבנייה הרומאית. השניים גוזרים על עצמם סיגוף והתנזרות מכל מנעמי הארץ והעולם. לאחר מכן, הם עוברים למערה, שהיא המקום הקרוב ביותר לעולם האמת, גם מכיוון שנוכחותם בבית המדרש העמידה את אשתו של רשב"י בסכנה, שכן היא עלולה הייתה להיות מעונה ולחשוף את מיקומם.
במערה, שהיא המקום המתווך בין עולם האמת לעולם המציאות, מגיע אליהם לבסוף אליהו הנביא, היחיד שיודע את מיקומם. הוא מעדכן אותם שהקיסר איננו, ושהם יכולים לצאת. מאחר שהם נמצאים במדרגת אור גבוהה כל כך, כאשר הם יוצאים החוצה לחיי שעה רגילים כל מה שהם מביטים בו נשרף – הם אינם מוכנים וערוכים לפגוש את המציאות. עולמנו אינו רק עולם של רוח, אלא גם של חיים, ולכן יוצאת בת־קול: "להחריב את עולמי יצאת?". בעולמנו איננו יכולים להתקיים ללא חומר, ללא מציאות. בני אדם אינם ערוכים לכך. על רשב"י ובנו למצוא איזון במערה ולחזור שוב למציאות. הם חוזרים, וכעבור שנה נוספת הם עושים את התיקון. לאחר פרק זמן זה הם שבים בשלום, פחות שיפוטיים ופחות ביקורתיים. אלוהים המתיק את הדין על ידי כך שמהל את מידת הרחמים במידת הדין עבור בני האדם, ועל רשב"י לנהוג באותו אופן. רשב"י צלל לעומקי הנסתר, והיה חייב להיערך למפגש הצורב עם המציאות.
לגלות את הנסתר
לגלות את הנסתר בתוכנו ואת האומץ להתמודד עם הגילוי, גם אם הדבר תובע מאיתנו מחיר אישי יקר ותיקון.
