אליהו הנביא מעניק לחסיד שש שנים טובות
מדרש רות זוטא, פרק ד, י"א.
מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ כְּשֵׁרָה, לְסוֹף נַעֲשָׂה שָׂכִיר. פַּעַם אַחַת הָיָה חוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה.
פָּגַע בּוֹ אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, בִּדְמוּת עַרְבִי אֶחָד.אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים טוֹבוֹת;אֵימָתַי אַתָּה מְבַקֵּשׁ אוֹתָן – עַכְשָׁו אוֹ בְּסוֹף יָמֶיךָ?
אָמַר לוֹ: קוֹסֵם אַתָּה, אֵין מָה לִתֵּן לְךָ – אֶלָּא הִפָּטֵר מֵעָלַי בְּשָׁלוֹם.
חָזַר אֶצְלוֹ עַד שָׁלוֹש פְּעָמִים. בְּפַעַם שְׁלִישִׁית אָמַר לוֹ: אֵלֵךְ וְאֶמָּלֵךְ בְּאִשְׁתִּי. הָלַךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ
וְאָמַר לָהּ: בָּא אֵלַי אֶחָד וְהִטְרִיחַ אוֹתִי עַד שָׁלוֹש פְּעָמִים, וְאָמַר לִי: "יֵשׁ לְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים טוֹבוֹת;
אֵימָתַי אַתָּה מְבַקֵּשׁ אוֹתָן – עַכְשָׁו אוֹ בְּסוֹף יָמֶיךָ"? אָמַר לָהּ: וּמָה אַתְּ אוֹמֶרֶת? אָמְרָה לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לוֹ: הָבֵא אוֹתָן עַכְשָׁו.
הָלַךְ וְאָמַר לוֹ: לֵךְ הָבֵא אוֹתָן עַכְשָׁו, אָמַר לוֹ: לֵךְ לְבֵיתְךָ, וְאֵין אַתָּה מַגִּיעַ לְשַׁעַר חֲצֵרְךָ עַד שֶׁתִּרְאֶה בְּרָכָה פְּרוּסָה בַּבַּיִת.
וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בָּנָיו לְחַפֵּשׂ בְּיָדָם בֶּעָפָר, וּמָצְאוּ מָמוֹן שֶׁיִּזּוֹנוּ בּוֹ שֵׁש שָׁנִים, וְקָרְאוּ לְאִמָּם.
וְלֹא הִגִּיעַ הֶחָסִיד לַשַּׁעַר עַד שֶׁיָּצְאָה אִשְׁתּוֹ לִקְרָאתוֹ וּבִשְּׂרָה אוֹתוֹ. מִיָּד הוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָחָה דַּעְתּוֹ עָלָיו.
מֶה עָשְׂתָה אִשְׁתּוֹ הַכְּשֵׁרָה? אָמְרָה לוֹ: מִכָּל מָקוֹם כְּבָר מָשַׁךְ עָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוּט שֶׁל חֶסֶד וְנָתַן לָנוּ מְזוֹן שֵׁש שָׁנִים, נַעֲסֹק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים שָׁנִים הַלָּלוּ, שֶׁמָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסִיף לָנוּ מִשֶּׁלּוֹ. וְכֵן עָשְׂתָה.
כָּל מָה שֶׁנָּתְנוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם אָמְרָה לִבְנָהּ קָטָן: כְּתֹב כָּל מָה שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים. וְכֵן עָשָׂה.
לְסוֹף שֵׁש שָׁנִים בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, אָמַר לוֹ: כְּבָר הִגִּיעָה עוֹנָה לִטֹּל מָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ.
אָמַר לוֹ: כְּשֶׁנָּטַלְתִּי לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא מִדַּעַת אִשְׁתִּי, אַף כְּשֶׁאֲנִי מַחֲזִיר לֹא אַחֲזִיר אֶלָּא מִדַּעַת אִשְׁתִּי.
הָלַךְ אֶצְלָהּ, אָמַר לָהּ: כְּבָר בָּא הַזָּקֵן לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ.אָמְרָה לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לוֹ: אִם מָצָאתָ בְּנֵי אָדָם נֶאֱמָנִים מִמֶּנּוּ תֵּן לָהֶם פִּקְדוֹנְךָ. רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבְרֵיהֶם וּגְמִילוּת חֲסָדִים שֶׁעָשׂוּ וְהוֹסִיף לָהֶם טוֹבָה עַל טוֹבָה,
לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם".
סיפור זה מעלה על נס את הצדקה, את גמילות החסדים, את הענווה ואת ההסתפקות במועט. בסיפור אנו מתוודעים לחסיד שירד מנכסיו. אליהו הנביא חש בעוניו של החסיד ומציע לו שש שנים טובות, אך הצדיק מסרב. רק בפעם השלישית הוא נעתר ושואל את אשתו כיצד לנהוג. ואכן לאחר אישורה, הם מקבלים אוצר אשר מספיק להם לשש שנים טובות. לאחר שהם מקבלים את המתנה, הם אינם משנים את אורח חייהם, ממשיכים להיות שמחים בחלקם ולהסתפק במועט. את מה שיש להם מעבר לנדרש הם תורמים לצדקה ולעשיית חסדים.
כעבור שש השנים הטובות, אליהו אינו נוטל מהם את האוצר. לאות הערכה על התנהגותם הוא ממשיך את שש השנים הטובות ואף מוסיף להם. ענווה, צניעות והסתפקות במועט, צמצום האגו לטובת דאגה לאחר, תרומה, אהבת אדם, נתינה – הם הערכים שמבטיחים שהטוב יהיה אינסופי ולא ארעי וחולף. על האדם להיות שמח בחלקו, על האדם לקבל בברכה גם את הטוב וגם את הרע. עלינו לבחור בשפע ולחלוק אותו ללא ציפייה לתמורה.
לבחור בשפע
עלינו לבחור בשפע ולא בצד האפל, לחלוק את שניתן לנו, שלא כדי לקבל תמורה .הנתינה תאיר את ליבנו ותשקף בו את דמותו של האל.
