ברית המילה כסמל לשותפות האדם בבריאה
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר-וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. ג וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. ד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ" (ויקרא י"ב)
-
- מצוות המילה קדומה לקבלת התורה, ומתרחשת באופן יוצא דופן אצל אברהם אבינו, אשר למרות מיקומו בסביבה זרה ובתנאים של מסע מתמשך זוכה לקבלת מצווה זאת, מכאן יש להבין את הכינוי למילה כברית. זוהי ברית שנכרתת בין המאמין לבין אלוהים. אברהם הגיע לברית הזאת מתוך חיפוש, בתנאים קשים, דבר שמאפיין את העם היהודי מאז.
- בפרשה מוצגים בו זמנית שני קטבים, לידה שמסמלת דבר בראשיתי וטהור אשר בא ועולה בעולם, מול צרעת שהיא דבר אפל וטמא אשר מוביל לירידה בעולם. לא במקרה שני הקצוות נפגשים באותה פרשה, הדבר בא ללמד אותנו כי מסלול חייו של אדם מורכב משני קטבים, ובתווך שביניהם עליו לפעול ולהתעלות. עליו לנצל את ההזדמנות שניתנה לו בכל רגע, להעריך את החיים ולשאוף למחשבות ולפעולות נעלות.
- ברית המילה מסמלת את השותפות של האדם בבריאה, שותפות ליצירה הנפלאה. אלוהים הותיר לאדם להתערב בטבע, כדי להותיר את חותמו, כדי להשפיע, כדי לתקן. באופן סמלי הדבר מתרחש ביום השמיני, היום הראשון שלאחר הבריאה.
לשון הרע מרסק את הרקמה האנושית
"נֶגַע צָרַעַת, כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם; וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. י וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה שְׂאֵת-לְבָנָה בָּעוֹר, וְהִיא, הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן; וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי, בַּשְׂאֵת. יא צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן: לֹא יַסְגִּרֶנּוּ, כִּי טָמֵא הוּא" (ויקרא י"ג)
-
- מקור הטהרה אצל האדם הוא בנשמתו וברוחו, כאשר אדם מת החלק הרוחני שבו נמוג ועובר לממד אחר. מקור הטומאה באדם הוא בגופו ובהתנהגותו בעולם הגשמי, עולם אשר מטבע הדברים שואף מטה, בשעה שהעולם הרוחני והפנימי מושך כל העת מעלה. כל חיינו מתנהל מאבק בין הקטבים: בין האור לחושך, ובין החומר והרוח.
- מקור המילה הצרעת הוא: מוציא רע, כלומר חוטא בלשון הרע, וזאת הסיבה לביטוי הפיזי של הצרעת. הצרעת אומנם באה לידי ביטוי באופן פיזי, אולם היא באה ללמד על ליקוי רוחני. אדם שחטא בלשון הרע, בדיבור פוגעני, בדיבה, לא יכול להיות קדוש או לעסוק בעבודה רוחנית.
- השימוש בלשון הרע מרסק והורס את הרקמה האנושית ואת הסולידריות שבתוך הקבוצה ובין הפרטים שבתוכה. השימוש בלשון הרע נעשה במסתרים והוא רווי בשיפוטיות ובביקורתיות ותוצאותיו הרות אסון להתפתחות החברה.
להשתמש נכון במילים
למילים יש כוח רב, הן עלולות לפגוע או לרומם, לטהר או לטמא, עלינו להשתיק את האנוכי ולהשתמש באופן חיובי וזהיר בכוחן של המילים.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת תזריע
-
- המילה היא ברית שנכרתת בין המאמין לבין אלוהים. אברהם הגיע לברית הזאת מתוך חיפוש ואי נחת, בתנאים קשים של מסע מתמשך. המילה מסמלת שותפות בבריאה, את הצורך להשפיע, לתקן להותיר חותם.
- בפרשה מוצגים שני קטבים בו זמנית, לידה שמסמלת דבר טהור ובראשיתי מול צרעת שהיא דבר אפל אשר מוביל לירידה בעולם. זהו מסלול חייו של אדם, בתווך שבין שני הקטבים עליו לפעול ולהתעלות. בחירת האדם היא בין האור לאפלה.
- מקור הטהרה אצל האדם הוא נשמתו ורוחו, מקור הטומאה באדם הוא בהתנהגותו בעולם הגשמי, השואף מטה, בשעה שהעולם הרוחני והפנימי מושך מעלה.
- מקור המילה צרעת הוא: מוציא רע, כלומר חוטא בלשון הרע וזאת הסיבה לביטוי הפיזי של הצרעת. הצרעת באה ללמד על ליקוי רוחני.
- הסיבה שלשון הרע נחשבת חטא חמור היא שהיא מרסקת את הקבוצה. לשון הרע מתרחשת במסתרים והיא רוויה בשיפוטיות ולכן הביטוי שלה הוא מחלה גלויה.
- הדרך להיאבק ולהימנע מלשון הרע היא לנקוט לשון חיובית, מעריכה ומשבחת, לראות ולהכיר את הטוב. שימוש במילים יכול להרוס ולמוטט, אך שימוש נכון יכול לבנות ולהאיר, הדבר תלוי בפיו של האדם.
