מהי‭ ‬המדרגה‭ ‬הגבוהה‭ ‬ביותר‭ ‬של‭ ‬קדושה‭?‬

הקדושה היא נחלת כל אדם והדרך להשגתה היא אהבה ונתינה

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ…  יא לֹא, תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.  יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר:  וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  יג לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ–עַד-בֹּקֶר.  יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט–לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל:  בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.  טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי, יְהוָה" (ויקרא י"ט)

• • קדושה אינה נחלת בודדים, כהנים או צדיקים בלבד, אלא נחלת כל אדם. הדרך להשגת הקדושה היא אהבה ונתינה לאחר, וקבלת אורח חיים מוסרי. המשוואה הנגלית לפנינו היא: ככל שאדם עוסק יותר בטובת האחר, יוצא מן האגו שלו ומהצרכים שלו, כך הקדושה שלו גדולה יותר. אהבת האחר, התרומה לקהילה ולאחר היא המפתח לקדושה. אחדות מביאה קדושה וקדושה מקרבת את השכינה, לכן מהות הקדושה והאמונה היא היותו של אדם ערכי, מוסרי ואוהב.
  • המוסריות והערכיות באות לידי ביטוי באומץ לא לפעול באופן גשמי ויצרי – לא לכעוס, לנטור, לנקום, לגמול רעה, אלא להיות שונה, לקבל באהבה את הליקויים אצל האחר, לפעול כדי לשנות ולתקן אותם ובעיקר לסלוח. קדושה היא לגרום לאלוהים להיות נוכח בכל רגע בחיינו, כאילו השכינה ממש בתוכנו, ולפעול באומץ מול הכוחות המתנגדים לטוב ולנדיבות לב. קדושה היא להרבות את האהבה בעולם, כאשר האהבה לאחר תגיע למסה קריטית בעולם, אז נהיה קדושים.

האדם נדרש לאהוב את האחר לפחות כמו את עצמו

"לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.  יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: …  לב מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם–לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ.  לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא י"ט)

• • שיא הפרשה הוא בפסוק: "ואהבת לרעך כמוך", האדם נדרש לאהוב את האחר לפחות כמו את עצמו, על האדם לאהוב את האחר משום שהוא אוהב ומקבל את עצמו, שניהם חלק מאותו שלם. דרישה חסרת תקדים, לא רק לכבד ולקבל את האחר, אלא לפעול במדרגה הגבוהה ביותר של קרבה וקדושה – לאהוב אותו. 
  • כל אדם נברא בצלם אלוהים ולכן בכל אדם יש מן השכינה. אם אדם פוגע באחר – אם פגע בעיוור, בחירש, בזקן, בגר, באלמנה או ביתום, כאילו פגע בשכינה. כאשר כל אחד דואג לעצמו, נעלמת הקדושה ונותר גוף ללא נשמה, קרקע בשלה לקנאה, לשנאה, לביטול הקדושה ולחורבן.
  • כאשר אנו מבקרים את האחר כדי לתקן את דרכיו, עלינו להיות פתוחים לאותה תוכחה בתוך עצמנו, האחריות לתיקון היא משותפת. הקדושה מבטאת שלמות רוחנית ומוסרית, ההתקדשות היא תהליך מתמשך מלשון "קדושים תהיו", מלשון עתיד, יש לחתור לכך כל הזמן, כאשר מפסיקים להתקדש, הקדושה נפסקת. 

לראות את הסדר ואת השלמות בתוך הכאוס
הקדושה היא מתת שמיים, מטרתה היא הגעה לשלמות רוחנית. יש ללקט את הניצוצות ולבנות מחדש את הסדר המופלא.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת קדושים

• • תכלית חיינו היא הגעה למצב "קדושים", כדי להגיע למצב קדושים צריך מסה קריטית של אהבה לאחר ולעצמנו בעולם הזה. 
  • הקדושה מבטאת שלמות רוחנית מוסרית, היא דבר מתמשך מלשון "תהיו", כאשר מפסיקים להתקדש, הקדושה נפסקת. 
  • כאשר אנו נוהגים ב"ואהבת לרעך כמוך" מתוך בחירה ולא בוחרים ברע, בשיפוטיות או בנקם, אנחנו בוחרים למעשה להרבות אהבה בעולם.
  • קדושה היא נחלת כל אדם. הדרך להשגת הקדושה היא אהבת ונתינה לאחר, וקבלת אורח חיים מוסרי: ככל שאדם עוסק יותר בטובת האחר, כך הקדושה שלו גדלה. 
  • המוסריות והערכיות באות לידי ביטוי באומץ לא לפעול באופן גשמי ויצרי, לא לנהוג בשליליות, אלא להיות שונה, לקבל באהבה את הליקויים אצל האחר ולסלוח.
  • כאשר כל אחד דואג לעצמו, נעלמת הקדושה ונותר גוף ללא נשמה. כאשר אנו מוכיחים אחר, עלינו להיות פתוחים לאותה תוכחה בתוך עצמנו.