ההכרה בגדולת האחר מאפשרת לשפע להכנס לליבנו
"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם… טז רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים…. יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ–וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, … לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו… לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ" (דברים י"ז)
-
- הדרך להגיע למדרגה הגבוהה היא להבין את קוטננו ואת הארעיות שלנו בעולם. ההכרה בכך שאנחנו קטנים לא באה לבטא חולשה או צמצום של עצמנו אלא לבטא הכרה בגדולתו של האחר. אדם הפועל מתוך שליליות, חומריות והתמקדות בצרכי עצמו מצמצם את העולם לכדי נקודה אפלה. לכן גם על המלך להיות עניו וחף מהאדרה עצמית. על האדם לראות את גדולת הבריאה ואת גדולת האחר.
- האהבה והחסד משמעותן היא היציאה מן העצמי, ולחיות לאורם של הגדולים מאיתנו, ככל שהעצמי שלנו קטן כך מתרחבים אופקי עולמנו, ככל שאדם גדל ומתפתח כך הוא טועה פחות בגדולת עצמו.
- על האדם להכיר על הטוב ולהיות אסיר תודה על הקיים. עליו לדעת באיזה מדרגה הוא ניצב וכל הזמן לשאוף להרחיב את עולמו. כאשר אנחנו מצמצמים את האחר, אנחנו נסגרים ומונעים מן השפע להיכנס.
הנצחון על הרוע באמצעות ריבוי אהבה ורחמים
"כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה: לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ. ג וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה, בְּעֹל… ו וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל-הֶחָלָל–יִרְחֲצוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה. ז וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שפכה אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, יְהוָה" (דברים כ"א)
-
- הפעולה של "עגלה ערופה" מאפשרת תיקון של דבר שלילי שארע בקרבנו, דבר הנובע מיצר רע, בחטא יש ריגוש פיתוי וקסם. המלחמה ברוע וביצר הרע היא תמידית, יום-יומית ומתבטאת בכל דבר שיש לו שייכות לרוע. חטא לא יכול להתנקות ללא תיקון וכפרה, פגיעה באדם אחר, היא פגיעה באנושיות, שהיא צלם אלוהים.
- מידת הרחמים היא להילחם ברוע, משום שמאבק ברוע דורש לעשות דברים שליליים ותקיפים, לפעול לעיתים נגד היצר שלנו ושל האחר. כדי לאזן את הדברים השליליים שאנו חייבים לעשות, כדי להיאבק ברוע, ניתנה לנו מידת הרחמים. אנו ננצח את הרוע רק אם נרבה ברחמים ובאהבה.
לחלץ את הניצוצות האבודים
להימנע מהשליליות ומהשיפוטיות, מה שיאפשר לניצוצות האבודים למלא שוב את נשמתנו, ולטעון מחדש את המשמעות של חיינו.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת שופטים
-
- "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", מצביע על כך שעלינו לבדוק את עצמנו כל העת. השערים הם החושים שלנו, הדיבורים, המעשים והמחשבות. השופטים והשערים הם העדים, הם בוחנים כל מה שנכנס ויוצא.
- תכלית קיומנו היא להתאחד עם התמצית האמיתית שהיא אור הבורא. כדי לעשות זאת עלינו להתגבר על הנטייה הטבעית שלנו לריגושים ולחומריות, רוב יומנו איננו עוסקים בצמיחה רוחנית אלא ביצר הטבעי.
- החטאים שלנו חקוקים בעצמותינו, אם נרצה לשפר את נטייתנו הטבעית עלינו לעסוק בשיפור, בתיקון, כך אנחנו יכולים לאט לאט לשנות את הנטייה הטבעית, באמצעות השופטים והשוטרים.
- עלינו לברוח מן השיפוטיות, להתבונן ולהכיר בטעויות, להרבות בחסדים, וזה ישנה את היצר להבא. כאשר נמנע מן השליליות, יוכלו הניצוצות האבודים לשוב ולמלא את הנשמה שלנו באנרגיות כבירות של אור רוחני.
- ההכרה בקוטננו לא באה לבטא חולשה או צמצום של עצמנו, אלא הכרה בגדולת האחר, רק כאשר ננמיך את עצמנו נגיע למדרגה הגבוהה ביותר. כאשר אנו מצמצמים את האחר, אנחנו נסגרים ומונעים מן השפע להיכנס.
