דברים // פרשת האזינו

מדוע‭ ‬הארץ‭ ‬הבלתי‭ ‬נראית‭ ‬היא‭ ‬הארץ‭ ‬החשובה‭ ‬באמת‭?‬

ההבדל בין העשבים הטובים והרעים הם המידות הטובות

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב… ה שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל׃ ו הַ לְיְהוָה֙ תִּגְמְלוּ־זֹ֔את עַ֥ם נָבָ֖ל וְלֹ֣א חָכָ֑ם הֲלוֹא הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ ה֥וּא עָֽשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ" (ספר דברים ל"ב)

    • טיפות המטר יכולות להצמיח עשבים טובים, אך גם רעים. כדי שיצמיחו טוב יש להרבות בלימוד ובחסד, אולם לעשות חסד לאחר זה דבר שאינו דורש תעצומות נפש יוצאות דופן, הדבר הדורש תעצומות יוצאות דופן הוא קבלת הגדולה אצל האחר. כאשר יש לאחר יותר ממך, או שהוא מתעלה עליך, זהו דבר שרוב בני האדם אינם יכולים לשאת. לכן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", קשה הרבה יותר מאשר עשיית חסד לאחר. כך מתוארים במדרש דבריו של הלל: "מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני כדי שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל, גיירו. אמר לו: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה, והשאר פירוש הוא, לך ולמד" (מסכת שבת ל"א)
    • משה קורא לעם ב"שירת האזינו" ליטול אחריות אישית ולא להטיל אותה על אלוהיו. העובדה שבני ישראל עברו את העבדות והמסע במדבר אינה משחררת את העם מן המחויבויות הרוחניות והמוסריות שלו. אין לפרש את החופש כפריקת עול, החופש מחייב איפוק וקבלת אחריות, זה אתגר מורכב יותר מן העבדות. לכן הטוב יענה בטוב והרע ברע. כאשר אדם  נפגע, עליו לבחון תחילה את עצמו, התיקון אפשרי תמיד. 
    • הגשם יורד גם על הזרעים הטובים וגם על הרעים, לכן לא יועילו לימוד ועשיית חסד, אם אצל אדם צומחות רדיפת הכבוד, קנאה וצרות העין. כדי שהאמונה תהיה שלמה יש צורך במידות טובות. לכן אדם יהיה שלם ושמח בחלקו רק אם יתגבר על הרגשות השליליים, רק אם ליבו יהיה מואר.

משה עומד על הר נבו ומתעלה מעבר לאגו

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. מט עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. נ וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ:  כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו. … נב כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא–אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ספר דברים ל"ב)

    • משה עומד על הר נבו לפני מותו וצופה בארץ ישראל, רואה את הארץ המובטחת, העתיד השופע, כאשר הוא נאלץ לצפות בה מנגד. צפייה בעתיד שופע היא אומנם מחזה מלא עצב, אך יש בה סיפוק לטובת אלו אשר הנחלת להם את הטוב הזה. משה מתעלה מעבר לאגו, בגדולתו הוא מניח במרכז את הבלתי נראה, את החזון.

לא לפחד
להתגבר על הפחדים, על המעצורים ולצאת לחופשי. לעקוף את המכשולים ולהעיז, להתייצב מול הפחד ולגבור עליו.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת האזינו

    • בפרשה זו אנו חוגגים את השפע הרוחני שנמצא בהישג יד של כל אדם, אם רק יעשה את הצעד הראשון. השפע החשוב ביותר הוא זה שאינו ניתן לכמת, זהו השפע של הארץ הבלתי נראית.
    • משה זכה לדרגת השפע הגבוהה ביותר, גם בלי שהשיג את היעד המוחשי של הכניסה לארץ ישראל, שפע רוחני שיש בו סיפוק אמיתי הוא כזה שאין בו יעדים חומריים, אלא שפע שהוא בלתי נראה.
    • טיפות המטר יכולות להצמיח עשבים טובים, אך גם רעים, כדי לזכות בשפע האלוהי יש להרבות בחסד ובצדקה.
    • "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", קשה הרבה יותר מאשר עשיית חסד, הדבר דורש הכרת בגדולת האחר והתגברות על האגו.
    • טוב יענה בטוב, חופש הבחירה שיש לנו מחייב איפוק ונטילת אחריות, לכן החופש מאתגר ומורכב יותר מן השעבוד.
    • אור יכול להופיע רק כאשר נכניע את האפלה הפנימית, לכן עלינו למגר תחילה את רדיפת הכבוד והאגו.