מדוע‭ ‬אל‭ ‬לאדם‭ ‬לחמוד‭ ‬את‭ ‬שליחותו‭ ‬של‭ ‬האחר‭?‬

קרח רוקם הפיכה ומשה עורך מבחן אלוהי

"וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.  ד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו.  ה וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו.  ו זֹאת, עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ.  ז וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת" (במדבר פרק ט"ז)

• • קרח קורא תגר על מנהיגותם של משה ושל אהרון. הוא מתסיס את המחנה ורוקם הפיכה, אף על פי שיש טעם לטענתו לבכורה מטעם סדר הירושה, הוא יוצא נגד הבחירה האלוהית. קרח אשר יש לו נכסים וייחוס, אינו מסתפק במה שיש לו, הוא חפץ בכוח רב יותר. המחלוקת אשר מעורר קרח נודעה מאז כמחלוקת "לשם שמיים".
  • מחלוקת לשם שמיים היא זו שנועדה לחתור ולברר את האמת, ואילו זו של קרח נבעה מסיבות חומריות ואנוכיות, לא אמת חיפש קרח כי אם כוח. כתבי היהדות מלאים במחלוקת. יש לעודד מחלוקת, אלוהים אוהב את המתווכחים, הדבר מפרה ויוצר, אולם כאשר מה שמניע את המחלוקת הוא רדיפת כוח, המחלוקת פסולה. 
  • קרח טוען כי כולם קדושים באותה מידה ולכן אין סיבה שדווקא משה יזכה בשליחות ובהובלה. קדושה היא מדרגה שעולים בה מרמה לרמה, אין שוויון בקדושה, אפשר גם לרדת בה, צריך לזכות בה מתוך מאמץ אישי ולא מתוך ייחוס או חמדנות.

הארץ פוערת את פיה ובולעת את קרח ועדתו

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה, לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב; וַיֹּאמְרוּ, לֹא נַעֲלֶה.  יג הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר:  כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר. הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר–לֹא נַעֲלֶה.  טו וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם, נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי, אֶת-אַחַד מֵהֶם… וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם" (במדבר ט"ז)

• • קרח, דותן ואבירם היו צריכים לכבוש את יצרם, ולהשתמש בשתי עוצמות: הבלגה וענווה. כדי לזכות בהנהגה, יש להתאמץ ולזכות גם במידות וגם ברוח. ערעור ורדיפת גדולה יכולים להוביל לתוהו ובוהו, ברגע שנכנעים לחומר ולרדיפת הכבוד, נקלעים לחשכה פנימית. לכן באופן סמלי האדמה פוערת את פיה ובולעת אותם, הקנאה הורגת.
  • אהרון ומשה לא חשבו עצמם ראויים ואינם מבקשים דבר, ועסוקים רק בעבודת אלוהים, בעשיית הטוב וברדיפת האמת, דווקא משום כך אלוהים רומם אותם. כפי שנאמר: "כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו" (עירובין י"ג)
  • לכל אדם יש את שליחותו בעולם. קורח, דותן ואבירם חומדים את ההובלה, אך זו אינה שליחותם ואין להם את הכישורים לכך, לא מנהיגותיים ולא רוחניים, על כל אדם לעשות את שליחותו ואת ייעודו בעולם באופן הטוב ביותר ולא לחמוד את זו של האחר.

לשאוף לשלמות הנפש
לשלב בין ההפכים והניגודים שבתוכנו, לקבל את חוסר השלמות שלנו, כדי להגיע לנקודת השלווה האמיתית שלנו.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת קרח

• • תכלית חיינו היא להגיע למצב של אחדות, למצב זה יש רבדים רוחניים בלתי נראים, הם נועדו לאפשר ליותר אנשים לחוות את המבנה הנפשי של השלמות.
  • אנו מתמודדים עם גירויים ועם הפרעות, כדי לא להיגרר לקנאה ולחמדנות, כדי לא לסיים את חיינו בתוך בור אפל כמו קרח ועדתו, עלינו להיפטר מן הקנאה והחמדנות.
  • כשניפטר מן הקנאה והחמדנות, לא רק שנשפר את מצבנו, אלא נקל על העולם כולו ובכך נאפשר ליותר אנשים לזכות להגיע לשלמות.
  • מחלוקת לשם שמיים נועדה לחתור ולברר את האמת, המחלוקת של קרח נבעה מסיבות אישיות, חומריות ואנוכיות, קרח רדף אחר כבוד וכוח.
  • אלוהים אוהב את המתווכחים, הדבר מפרה ויוצר, אולם כאשר מה שמניע את המחלוקת הוא רדיפת כוח, המחלוקת אינה לשם שמיים והיא אינה רצויה. 
  • ערעור ורדיפת גדולה מובילים לתוהו ובוהו ולחשכה פנימית. אלוהים מגביה את הענווים, ומשפיל את תאבי הכוח, הגדולה מחזרת רק אחרי המתמסרים לרוח.