כיצד‭ ‬נמדדת‭ ‬מנהיגות‭ ‬אמיתית‭?‬

בני ישראל אינם מסתפקים במזון ששולח להם האל ומתלוננים

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. ב וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. ג וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ יְהוָה.  ד וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.  ה זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם" (במדבר י"א)

• • בני ישראל אינם מסתפקים במן ומתאווים ליותר, אף שהמזון מוענק להם בדרך נס. משה נקלע למצוקה. כאשר אדם זוכה ברווחה, היא נתפסת אצלו כמובנת מאליה, כפי שנאמר בספר הזוהר: "חינם הוא בלא ברכה", אדם צריך להתאמץ כדי לזכות בחסד.

משה ממנה שבעים זקנים לסייע לו בניהול המחנה

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹֽׁטְרָיו וְלָֽקַחְתָּ אֹתָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְהִֽתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּֽךְ׃ יז וְיָֽרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָֽצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָֽשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹֽא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּֽךָ" (במדבר י"א)

• • משה נתקף בייאוש ובבדידות נוכח העם המתלונן ונוכח תלאות הדרך. במצוקתו ממנה משה בעקבות דברי אלוהים, שבעים זקנים כדי לסייע לו בניהול המחנה והמשברים במסע, נבחרים אלו יהפכו ברבות הימים לסנהדרין. כך גם מתואר בפתח מסכת אבות: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים…" משה ממנה את הזקנים לא מתוך חולשה, אלא כדי להרחיב את השפעתו, הדבר מעיד על עוצמה ועל חזון. משה העניו אינו שואף לשליטה ולניצול העם לצרכיו, אין לו עניין בכך, כנביא ומנהיג מטרתו להשפיע על העם, להנחיל לו את המידות הטובות והאמונה. מנהיגות אמיתית נבחנת בהשפעה ובחזון ולא בשליטה.

משה צורף את חצוצרות הכסף כדי לאחד את המחנה

"עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצֽוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּֽעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָֽעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃ ג וְתָֽקְעוּ בָּהֵן וְנֽוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל־הָעֵדָה אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵֽד׃ ד וְאִם־בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנֽוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵֽל׃ ה וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָֽסְעוּ הַֽמַּחֲנוֹת" (במדבר י)

• • לחצוצרות הכסף היו כמה שימושים – למסע המחנות, לקיבוץ העדה, לימי מועד ובעת מלחמה,  מאוחר יותר החצוצרות ישמשו גם בבית המקדש וכך יונצחו גם בשער טיטוס ברומא עם שאר השלל. למעשה שימשו החצוצרות כצינור תקשורת עם השכינה, זאת כאשר המחנה והעם מקובצים ומאוחדים, זהו גם החזון האלוהי של אחדות המחנה ומיקומה של השכינה בקרבו. צלילי החצוצרות מעירים ומחרידים את נפשנו, מקשרים את הממד הרוחני ומזכירים לנו את השאיפה לחיבור עם השכינה. 

לבנות גשרים רוחניים
להתחבר ולבנות גשרים לאחר ולעולמות העליונים, לטפח חברות ואהבת אמת, לראות את הטוב אצל האחר ועם זאת לפעול לאיחוד וקירוב הלבבות.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת בהעלותך

• • שפיטת האחר גורמת הן לשיפוט של הבורא כלפינו והן למחשבות שליליות בתוכנו, לכן עלינו לזכור כי אם נשפוט אחרים נשפט בסופו של דבר בעצמנו, הפתרון הוא עשיית טוב ובניית גשרים רוחניים.
  • כאשר אדם זוכה בברכה או בחסד ללא מאמץ, אז מתעורר בו יצר הרע, הברכה נתפסת כמובנת מאליה.
  • גם כאשר השפע מקיף אותנו עדיין בוער בנו יצר הרע, כמו שארע לבני ישראל במדבר מייד אחרי מתן תורה, לכן הדבר דורש מאבק באופן יום-יומי.
  • מנהיגות אמיתית נבחנת בהשפעה ובחזון ולא בשליטה. על המנהיג לשתף את אנשיו, לפעול למענם ולא למען שמו, האצלה אינה חולשה אלא העצמה.
  • משה ממנה את הזקנים כדי להרחיב את השפעתו, משה העניו אינו שואף לשליטה ולרדיפת כבוד, מטרתו להשפיע, להנחיל לעם את המידות הטובות ואת האמונה.
  • החצוצרות הן צינור התקשורת עם השכינה. החזון האלוהי הוא של אחדות המחנה ומיקומה של השכינה בליבו, זהו חיבור בין הממד הפיזי לרוחני.