האדם צריך להמנע מחילול העצמי והאחר בכל מחשבה ופעולה
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו…. ו קְדֹשִׁים יִהְיוּ, לֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא יְחַלְּלוּ, שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם: כִּי אֶת-אִשֵּׁי יְהוָה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם, הֵם מַקְרִיבִם–וְהָיוּ קֹדֶשׁ" (ויקרא כ"א)
-
- אדם צריך לקדש את החיים – צעד ראשון הוא להימנע מחילול ומהשחתה של העצמי והאחר, לכן יש חובת זהירות לכל פעולה, מחשבה או כוונה, כאשר עושים זאת נוצרת קדושה. כדי להגיע לדרגת הקדושה הגבוהה ביותר נדרשת התמדה וזהירות. היהדות קוראת למסירות נפש פנימה, ולא להרג או לפגיעה באחר.
- האדם הוא נציגו של הבורא בעולם, ולכן כל פעולה שלנו עלולה לחלל את אלוהים או לקדש אותו. כל פגיעה במוסר ועשיית רע עלולה לגרום לחילול, וכל פעולה טובה מעניקה השראה ותורמת להפצת האור בעולם, לכן מוטלת עלינו אחריות גדולה, שמו של אלוהים בעולם תלוי בנו.
דרגת הקדושה אינה תלויה במשרה או בייחוס
"דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו, וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי–אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי. וְלֹא תְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי יְהוָה, מְקַדִּשְׁכֶם. לג הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (ויקרא כ"ב)
-
-
לכהנים וללויים יש תפקיד מרכזי בעבודת הקודש, אולם מעיר הרמב"ם: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו, והלך הרוחנית הגבוהה ביותר אפשרית תמיד ותלויה ברצון האדם ובמאמציו. אין הדבר ישר כמו שעשהו האלוהים – הרי זה נתקדש" (הלכות יסודי התורה), כלומר הדרגה אינה תלויה במשרה, בייחוס או במקום. הקדושה יכולה להיות מנת חלקו של כל אדם.
-
תכלית המועדים ביצירת מימד רוחני עמוק בין אלהים לאדם
"בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ–בֵּין הָעַרְבָּיִם: פֶּסַח, לַיהוָה. ו וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה: . י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ–וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. .. כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא כג)
-
-
המועדים באים לציין ממד רוחני עמוק של הקשר שבין אלוהים לעמו. מועדים שבהם נוכח האל באים לידי ביטוי לא רק במקום ובאופי הקבוצתי של המפגש, אלא בליבו של האדם. מאחר שמרבית ימינו אנו עוסקים בענייני חולין, נקבעו לנו ימים לאורך השנה שבהם אנו חופשיים מכל נטל חיצוני ומתמסרים לעבודה רוחנית, להתקדשות ולהתקרבות לאל. המועדים הקבועים מעניקים לחיינו סדר ומשמעות, מעניקים לנו זהות וסיפור משותף, ומרוממים אותנו מן האפסות הגשמית לנצחיות האינסוף.
-
להעריך את עצמנו
לקבל את חוסר השלמות שלנו ולסלוח לעצמנו. רק כאשר תהיה לנו הערכה גבוהה אז נוכל לחלוק חסדים לאחרים.
אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת אמור
-
- אנו רוצים לאחד את הנפש שבגופנו עם האני המושלם, אנו עושים זאת על ידי רדיפת חסדים ומניעת דין.
- בכל פעם שאנחנו מתרכזים בחוסר, בשליליות, בטעויות ובכעס, אנו מרחיבים את הפער בין הנפש המקוטעת לנפש השלמה.
- ניתן לצמצם את הפער על ידי התרכזות בחיובי, על ידי הערכה עצמית וקבלת האחר, על ידי כך שנראה בכל דבר שנתקל בו כמתנה מן האל, גם הטעויות הן מתנה כי לומדים מהן להרבות בחסד ולצמצם את הפער.
- הקדושה יכולה להתחולל פנימה בלב. כדי להגיע לדרגת קדושה יש להימנע מחילול או מפגיעה באחר.
- שמו של אלוהים בעולם תלוי בנו. האדם הוא נציגו של הבורא בעולם ולכן כל עשיית רע גורמת לחילול, וכל פעולה טובה מעניקה השראה ותורמת להפצת האור בעולם.
- הקדושה יכולה להיות מנת חלקו של כל אדם. הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר אפשרית תמיד ותלויה ברצון האדם.
