מדוע‭ ‬דווקא‭ ‬מפלתו‭ ‬של‭ ‬יוסף‭ ‬היא‭ ‬סיבה‭ ‬לתקווה‭ ‬גדולה‭?‬

האחים מבקשים להרוג את יוסף ומשליכים אותו לבור

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ, וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים  ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּֽי־אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָיו וַֽיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָֽכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹֽם׃ … וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ׃ טז וַיֹּאמֶר אֶת־אַחַי אָֽנֹכִי מְבַקֵּשׁ… יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵֽרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּֽתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַֽהֲמִיתֽוֹ׃ יט וַיֹּֽאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַֽחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּֽא׃ כ וְעַתָּה ׀ לְכוּ וְנַֽהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ… כד וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָֽיִם… כח וַיַּֽעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹֽחֲרִים וַֽיִּמְשְׁכוּ וַיַּֽעֲלוּ אֶת־יוֹסֵף מִן־הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת־יוֹסֵף" (בראשית ל"ז)

• • סיפורו של יוסף הוא שרשרת של מפלות בדרך לתיקון. מסע של מהפכים אשר מלמד אותנו כי אפשר להבין את התמונה הגדולה רק בדיעבד, וכי יש משמעות לכל התרחשות, גם אם בזמן אמת היא נסתרת או אינה ברורה לנו, וגם אם מדובר בכישלון מוחלט. יוסף לוקה בתחילת דרכו באהבה עצמית וביהירות, הוא מתנשא ואינו ער לאופן שבו נתפסת התנהגותו השלילית.
  • כאשר מושלך יוסף לבור, אין מדובר רק בבור הפיזי, אלא ירידה למקום פנימי נמוך, כלומר ריקנות רוחנית, ירידה שאף הוא בהתנהלותו אחראי לה. לכן מודגש כי "הבור ריק ואין בו מים", שהרי מים מסמלים את הלימוד ואת הרוח שמעניקים משמעות לחיינו. אדם אנוכי, גאה, המלא בעצמו, לא יכול לפתוח את ליבו ואת תודעתו לעולם. אור אינו חודר מבעד לקליפה שלו פנימה.

יוסף פותר את החלומות וזוכה לתהילה

"וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַֽיִּתְּנֵהוּ אֶל־בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַֽיְהִי־שָׁם בְּבֵית הַסֹּֽהַר… וַיֹּֽאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵֽאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ־נָא לִֽי… יד כִּי אִם־זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּֽאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל־פַּרְעֹה וְהֽוֹצֵאתַנִי מִן־הַבַּיִת הַזֶּֽה׃ טו כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָֽעִבְרִים וְגַם־פֹּה לֹֽא־עָשִׂיתִֽי מְאוּמָה כִּֽי־שָׂמוּ אֹתִי בַּבּֽוֹר" (בראשית ל"ט – מ')

• • יוסף נמכר לישמעאלים, נלקח למצרים ושם מוצא את מקומו בחצר פוטיפר, אך יופיו עומד לו לרועץ, עדות לכך שעדיין היה גאה ומלא בעצמו. אשת פוטיפר מעלילה עליו שפיתה אותה, הוא מושלך פעם נוספת לבור, כלומר יורד נמוך עוד יותר. שם הוא פוגש בשר המשקים, פותר את חלומו, אך זה שוכח אותו. יוסף מוצא עצמו נואש, נטוש, רחוק מביתו, ממשפחתו, לבדו בתא אסורים. דווקא בנקודה הנמוכה ביותר מגיעה הישועה, פרעה מזעיק אותו לפתור את חלומו והוא עולה לגדולה. הוא מתחיל את מסע התיקון והכפרה.
  • לאדם יש בחירה והשפעה על גורלו. הכישלון הוא הזדמנות לשיפור והתיקון היא אפשרות מתמדת. החיים הם רצף מתמשך, ומפלה איננה סוף אלא התחלה של מהלך חדש במסע. בסופו של דבר יוסף עובר את התיקון, סולח לאחיו, מסייע להם ולאביו, ומציל רבים מרעב. באמצע מסע לא ניתן לסכם דבר, יוסף הופך מכישלון מוחלט להצלחה גדולה. גם כאשר נדמה שאדם ננטש, גם אם נדמה שאפסו הסיכויים תמיד קיימת התקווה.

לתור אחרי האור הגנוז
לתור אחרי האור הגנוז, גם כשאנחנו שרויים עמוק באפלה, לא לחשוש מן הלא נודע. להפוך את הניצוצות למקור כוחנו.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת וישב

• • במסע לצדיקות אנו לומדים כיצד לראות את החושך ואת האור בתור מתנה המאפשרת לנו לצמוח, עד שנגיע למדרגה הגבוהה ביותר של הצדיקות – לראות רק אור.
  • החיבור לאנרגיה האלוהית משנה אותנו, מאפשר לנו לראות שאנחנו לא לבד, חיבור שיכול להתרחש רק אם נצא מן האנוכי החוצה.
  • ההתגלויות הגדולות מתרחשות דווקא כשאדם לבד, נרדף או מוכה, דווקא אז על האדם להיאבק, ליפול, לא לפחד ולהמשיך לנוע. דווקא בקצה הנקיק הצר נפרש המישור הרחב.
  • הירידה למטה אינה פיזיות אלא רוחניות, ירידה למקום פנימי נמוך. את משמעות ההתרחשויות אפשר להבין רק בדיעבד. בנקודה הנמוכה ביותר מגיעה הישועה.
  • גאווה ואנוכיות חוסמים את ליבנו, אדם המלא בעצמו לא יכול לקבל אור או להפיץ את אורו לעולם.
  • אין מהלך בחיינו שהוא גזירת גורל, לאדם יש תמיד בחירה והשפעה על גורלו. הכישלון הוא הזדמנות לשיפור והתיקון הוא אפשרות מתמדת.