בראשית // פרשת חיי שרה

כיצד‭ ‬מגיעים‭ ‬לסיפוק‭ ‬שאין‭ ‬גדול‭ ‬ממנו‭?‬

יסורי שרה בעולם הגשמי מסתיימים, השפע הרוחני מתחיל

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן–בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ… ד גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי…ט וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם–לַאֲחֻזַּת-קָבֶר" (בראשית כ"ג)

- הכתוב מדגיש את אורך חיי שרה ואת מותה בגיל מופלג. מפרש רש"י כי: "כולן שוין לטובה", כלומר כל שנות חייה של שרה היו לטובה, אולם אנו יודעים כי חייה של שרה היו מלאי ניסיונות, קשיים וסבל – המסע לכנען ולמצרים, השבי אצל המלכים, העקרות, איבת הגר ולידת ישמעאל.
- כוונת רש"י איננה טוב מלשון רווחה אלא טוב מלשון רוח, גם הטוב וגם הרע היו שווים בחיי שרה ואת שניהם היא קבלה בברכה. שרה זכתה בייעוד ובלידת הבן אשר מזרעו יצמח ישראל. התכונות אשר אפשרו לה להגיע לדרגה הגבוהה ביותר הן דבקות והתמדה, היא התחשלה בניסיונות והמשיכה כל העת לנוע.
- מהשברים בנתה שלם חדש. חייה של שרה וחייו של אברהם היו מלאי קשיים ומרבית ההבטחות שניתנו להם לא התקיימו בחייהם. את הסיפוק הם קיבלו מן הייעוד הפנימי, מצליחת המכשולים, מן החידוש שהנחילו, מהאצלת הטוב ומהזכייה בניסיונות, כך שרה ואברהם זכו בשפע רוחני אשר שינה את חיינו.

רבקה דואגת לעבד אברהם וזוכה ביצחק

"וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה… וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ–וַתַּשְׁקֵהוּ. יט וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת… וַתָּרָץ עוֹד לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו. כא וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ" (בראשית כ"ד)

- אליעזר עבד אברהם יוצא לתור אחר אשה ליצחק אשר תהיה צדקת, בבחינת "כָּל הַמְחֻבָּר לַטָּמֵא, טָמֵא. וְהַמְחֻבָּר לַטָּהוֹר, טָהוֹר" (מסכת כלים י"ב), כלומר מידת צדיקותה של רבקה תדבק ותעבור הלאה לבנה – יעקב. רבקה מלמדת אותנו חסד מהו, לא רק שהיא משקה אותו, אלא גם חסה ודואגת לגמליו, ללא תמורה או תנאי. מכאן אנו למדים כי השפע והחסד בעולם יכולים לזרום אלינו רק כאשר ליבנו נפתח.

אברהם מת וזוכה במלכות הרוח

"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו. ט וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה: אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר, הַחִתִּי… יא וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ" (בראשית כ"ה)

- רמב"ם קובע כי תכלית האדם היא: "שני דברים, והם תיקון הנפש, ותיקון הגוף" (מורה נבוכים ג, ח). אברהם נוהג כך בצאתו מן העולם החשוך והמנוון, כשהוא פורץ דרך פיזית ונפשית לעולם חדש. תיקון זה נעשה תוך תוך שהוא "זקן ושבע". כלומר הגיע למדרגה הגבוהה ביותר. למרות שלא זכה להתקיימות ההבטחות בחייו – להיהפך לגוי גדול, לרשת את כנען, יזכו לכך צאצאיו. הוא יזכה לסיפוק שאין גדול ממנו – מלכות הרוח.

לגלות את הנסתר
להפוך מצבים שליליים להזדמנויות חיוביות. להיות שמחים בחלקנו, לבחור בציפיות ריאליות ולא לחמוד את שאינו לגלות את הנסתר בתוכנו ואת האומץ להתמודד עם הגילוי, גם אם הדבר תובע מאיתנו מחיר אישי יקר ותיקון.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת חיי שרה

- הניסיונות והמכשולים שאנו חווים בדרך הם תכלית חיינו, ולא הישג מוחשי אחר. את הסיפוק אנו חווים מן הייעוד הפנימי הנסתר ומן החידוש. לכן את כל המכשולים עלינו לקבל בברכה.
- הברכות הגדולות מגיעות במעטפת של מצוקה ושל ניסיונות, ולכן עלינו לקבל כל מצוקה בהכרת תודה, לאחר מכן נזכה באור ובברכה.
- לכל אדם מכוונת ברכה, לכן עלינו להיות ערניים לסימנים המעידים, כפי שאברהם גילה את מערת המכפלה לאחר שחיפש את בן הבקר. עלינו לחשוף את הסימנים המיועדים לנו ולא ללכת בדרכים שאינן עבורנו.
- מה שאנחנו חווים בעולם הגשמי הוא אחוז אחד בלבד מן הקיום. עלינו לחשוף את תשעים ותשעה האחוזים של האור הגנוז אשר ממתין לנו, ולממש את כל מה שמעבר לאחוז האחד של האגו והגשמיות.
- החסד בעולם יכול לזרום אלינו רק כאשר ליבנו נפתח. מידת החסידות היא מדבקת, טהור מתחבר לטהור ומעביר את החסידות הלאה.