כיצד‭ ‬יכולה‭ ‬להתגלות‭ ‬השכינה‭ ‬אצל‭ ‬בני‭ ‬האדם‭? ‬

בני ישראל מצווים לבנות את המשכן האלוהי מתוך נתינה

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי…  יט וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו.  כ וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת–יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות כ"ה)

• • בני ישראל מצווים לבנות את המקדש. מדוע אלוהים נדרש לתרומה כדי להפעיל את מקדשו? התשובה היא הנחלת הנתינה כערך עליון, לקחת דבר מה ולהנחיל לאחר, לקדש אותו, מחוץ לאני, להגביה מעבר לאני. לנתינה יש את היכולת להעלות ולרומם ולא חשוב ערכה. אין כפייה, כל אדם כפי יכולתו, מכאן גם הפירוש השני לשם הפרשה, לא רק נתינה, אלא גם לרומם. באמצעות השותפות לבניית בית האלוהים ובאמצעות הנתינה, האדם מרומם עצמו לגבהים עליונים, שותף לעולם היצירה. 
  • השראת השכינה עוברת דרך בניית מקדש פיזי באמצעות עץ, זהב, נחושת, בד וכו'. השכינה היא רוחנית לגמרי, אך באה לידי ביטוי באמצעות העולם הגשמי, כלומר הביטוי של העליונים בתחתונים. עבודת יצירת המשכן נועדה לזקק ולהשרות בעולם הגשמי מקום לשכינה. המשכן הוא צינור, כלי קיבול כדי להכיל את האור.
  • בזוהר נכתב: "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֹּא רְאֵה, בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַטָּה… לֶעָתִיד לָבֹא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְנוֹת אוֹתוֹ וּלְהַתְקִינוֹ בְּדַרְגָּה אַחֶרֶת עֶלְיוֹנָה" (הזוה"ק בשלח). המשכו של המשכן ובית המקדש הוא בית הכנסת והעבודה שבלב. אלוהים חי בלב בוניו.
  • עד למעמד הר סיני ולבניית המשכן, בני ישראל רק קיבלו ונתמכו, כעת לראשונה נדרש מהם גם לתת ולהשיב. משמעות הדבר כי אין נכון ליהנות רק מזכויות וממתנות חינם, כדי ליצור שותפות אמת, יש לבסס את היחסים על נתינה הדדית.

בניית המשכן והמנורה כסימן לשותפות בבריאה

"ֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת  ….  ו  וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ.  לב וְשִׁשָּׁה קָנִים, יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ:  שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הָאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי" (שמות כ"ה)

• • האפשרות לבנות את המשכן, ואת המנורה בתוכו היא המתנה האלוהית – לאפשר לאדם ליצור בעצמו ולהיות שותף מלא לבריאה. כאשר אדם יוצר הוא לא הופך רק להיות שותף, אלא גם הופך להיות אחראי, הוא מעריך את היצירה והבריאה יותר.
  • כאשר אדם יוצר את המנורה, הוא מקבל את הזכות לברוא את האור, לא רק לקבל אותו, אלא גם לתת ולהפיץ אותו הלאה. כאשר אדם שותף ליצירת האור אנו מעבירים לו את המסר שהוא מסוגל וראוי.

להשיב את השלווה לחיינו
למצוא את נקודות האיזון והסדר תוך התמקדות בדברים ההרמוניים אשר מאירים את נשמתנו. 

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת תרומה

• • המשכן נמצא בתוכנו, הכלי המתמלא באור נמצא בתוכנו, האתגר הוא לגלות, לחשוף ולגשת אליהם, רק כאשר נגלה אותם נזכה לשפע. המשכן הוא צינור, דרך המקום הפיזי נוצר הקשר לבורא, כלי קיבול לאור.
  • אדם אשר חושב שכלי הקיבול שלו מלא אז אין לו דבר, רק זה שמאמין שאין לו דבר אז יש לו את האפשרות לגלות את השפע. ענווה ונכונות הן המפתח לגילוי השפע.
  • המשכן שוכן בליבנו, מסודר ומדוד – יש מבנה מסודר מתחת לכאוס שבליבנו, אם רק נגלה אותו, אך לא מספיק שנגלה אותו, יש לגלות אותו גם לאחרים. אנחנו זקוקים זה לזה כדי לגלות את המשכן.
  • הנתינה היא ערך עליון, לכן נדרשת תרומה. אלוהים אינו זקוק לתרומה שלנו, אלא לשותפות, רק הנחלת דבר מחוץ לאני יכולה לקדש ולהגביה אותנו. 
  • לתרומה ולמרומם שורש משותף ר ו מ, הרוממות היא לא רק נתינה המגביהה אותנו, אלא היא הופכת אותנו לשותפים לעולם היצירה. 
  • כאשר אדם יוצר את המנורה, הוא מקבל את הזכות לברוא את האור, לא רק לקבל אותו, אלא גם לתת ולהפיץ אותו הלאה.