שמות // פרשת שמות

מדוע‭ ‬גם‭ ‬בשיח‭ ‬קוצני‭ ‬נידח‭ ‬יכולה‭ ‬להיטמן‭ ‬הגדולה‭?‬

המצרים שוכחים את יוסף ומשעבדים את ישראל

"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ… וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס. יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א')

- פרעה אשר אבותיו הסתייעו באלוהים, שוכח את הסיוע ולוקה באי הכרת הטוב, הוא משעבד את בני ישראל. העם אשר שוהה במצרים מאות שנים בגלות מצליח לשמור על אחדותו ואינו נמוג. השעבוד והסבל המקדימים את מתן התורה מבהירים לנו כי שגשוג יכול לפרוץ רק מתוך מצוקה.

משה רואה איש מצרי מכה איש עברי והורג אותו

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי" (שמות ב')

- משה פוגש את האיש המצרי כאשר הוא מכה איש עברי והורגו, מדובר במשפט שדה, לכן הוא ממהר לקבור ולהסתיר אותו, אך מרגע שהוא מבין כי הדבר נודע, הוא ממהר להימלט. משה עושה זאת מתוך הקרבה לעמו שלא שכח. ההקרבה של משה היא הערבות ההדדית המאפיינים מאז את העם היהודי.

אלהים קורא למשה מתוך הסנה הבוער

"וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה–אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה. ד וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ה וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא" (שמות ג')

- למעמד הסנה הבוער יש משמעות מיוחדת, משה הופך מרועה צאן לא מוכר למושיע ישראל. אף שזה רק שיח קוצני קטן, מבין משה כי מדובר במשהו גדול הרבה יותר ומסתיר את פניו ביראה. גם בשיח פשוט יכולה להיטמן הגדולה. הסנה הבוער מייצג את אלוהים שהוא הוויה אין-סופית שאינה מתכלה לעולם. הסנה הוא מודל לעם ישראל אשר עתיד לסבול, אבל לא יישרף.

אלהים שולח את משה לשחרר את ישראל ומשה חושש שאינו ראוי

"וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם… וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" (שמות ג')

- אלוהים מציע למשה כל סודות הבריאה, אך משה העניו מסרב, הוא מבין כי עדיין אינו נמצא במדרגה הרוחנית הנכונה, עדיין אינו ראוי לכך. הוא מוותר על ההישג האישי, אינו רוצה לקבל מתנות חינם. פירוש "אהיה אשר אהיה" קשור ליסוד היהדות – אהיה כפי שאפעל, כפי שאיזום, כפי שאתקן, כפי שאשתנה.

להתלהב
להבעיר את האש שבלב הלב, ולהרחיב את המודעות עד שתופיע ההארה. להדליק את הסנה ברגש ולהסתיר את הפנים בענווה.

אוצרות רוחניים מן החזון האלוהי – פרשת שמות

- יש להתחיל בהבערת האש שבלב, לכל אדם יש את הסנה שלו בעולם, הסנה אשר יניע אותו, ויגביר את ההתלהבות בחייו.
- יש שני סוגי רצון, של אהבה עצמית, ושל רצון מלא אור. אור השמש מקיים חיים, אך חשיפת יתר שורפת, כפי שמשה הסתיר את פניו מול הסנה מתוך ענווה ויראה.
- עלינו להיות ממוקדים במטרה סופית כל הזמן, לרצות עוד ועוד ולא להסתפק במדרגה הנמוכה, להתלהב ולא להתפשר על פחות מכל האור שביקום, ממעמד הר סיני.
- שגשוג יכול לפרוץ רק מתוך מצוקה וקושי, רק מתוך התחשלות יכולה לצמוח חירות והתעלות דוגמת מתן תורה.
- גם בשיח נידח יכולה להיטמן גדולה. גם בשיח קוצני יכולה להיות טמונה הוויה אלוהית אין-סופית, אשר אינה מתכלה.
- אלוהים אוהב את המחלוקת, את החיפוש ואת החתירה לאמת. אדם הוא כפי שהוא פועל ומשתפר.